הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חכם מודה לתלמידו

[תנאים ואמוראים]

זבחים צג ע"א

"בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: ניתז על בגד טמא, מהו?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מדקמיבעיא ליה הכי, ש"מ: היתה לה שעת הכושר ונפסלה - אין דמה טעון כיבוס, ה"מ בזה אחר זה אבל בבת אחת לא, או דלמא לא שנא?
א"ל: פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן אליבא דרבה וכדקא מתריץ אביי; דתניא, ר' אלעזר אומר: מי חטאת שנטמאו מטהרין, שהרי נדה מזין עליה,
ואמר רבה: רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה, דאמר: העברת כלי על גבי מקום טמא כמונח דמי, דתנן: היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור, והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור - ר"ע מטמא, וחכמים מטהרין, ובהא פליגי, דר' עקיבא סבר: כמונח דמי, ורבנן סברי: לאו כמונח דמי,
ואיתיביה אביי: מודה רבי עקיבא בהזאה שהעבירה על כלי חרס טמא על גבי משכב ומושב טמא - שהיא טהורה, שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת, ושאר כל המאהילין, לאיתויי אבן המנוגעת!
אלא אמר אביי: דכ"ע - לאו כמונח דמי, והכא בהא קמיפלגי, דרבי עקיבא סבר: גזרינן שמא ינוח, ורבנן סברי: לא גזרינן; ומודה רבי עקיבא בהזאה כיון דנפק נפק.
ורבי אלעזר ורבנן במאי קמיפלגי? אמר אביי: בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי, מר סבר: דנין, ומר סבר: אין דנין.
רבא אמר: דכולי עלמא אין דנין, והכא בהא קמיפלגי, דרבי אלעזר סבר: הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות, ורבנן סברי: הזאה אין צריכה שיעור."

1.
רמי בר חמא הציג לרב חסדא בעיה, ורב חסדא ענה לו שמתאים למחלוקת בין רבי אלעזר וחכמים לפי פירושו של רבה ולפי מה שהסביר בו אביי.

1.1
אולם בסוף הסוגיה משמע שהתשובה לבעיה היא לפי דברי אביי ולא לפי רבה.

2.
ואומר על כך רש"י רש"י ד"ה "רבי אלעזר":

רבי אלעזר סבר דנין ורבנן סברי אין דנין - ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא דאיבעיא לן לעיל נמי פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן הוא דלרבי אלעזר אין טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה ולרבנן לא דמו אהדדי והאי דקאמרינן אליבא דרבה וכדמפרק אביי ולא אמרינן אליבא דאביי (ואע"ג) דהא דרבה ליתיה משום דאביי תלמידו הוה ולא נחלק עליו אלא דן לפניו ותירגם הדבר לפניו והודה לו.

רש"י מפרש שבסופו של דבר רבה עצמו הודה להסברו של אביי ולא כפי שרבה עצמו סבר בתחילת הסוגיה, וזה פירוש הניסוח "אליבא דרבה וכדקא מתריץ אביי".

2.1
רש"י מלמדנו כלל, שכאשר תלמיד מסביר קושי מסויים יתכן מאד שרבו יסכים עימו למסקנה, גם אם בתחילה רבו הסביר את הסוגיה באופן שונה.

2.2
יש להדגיש את האמור לעיל מפני שבסוגייתנו לא מדובר שאביי אמר הסבר אחר [ואולי רבו מסכים לדבריו], אלא מדובר שאביי הקשה על רבה, וכתוצאה מהקושיה הוא מסביר באופן שונה.

3.
בסוגייתנו רבה לא ענה לאביי, ולכן נחשב כאילו הוא שתק [="אישתיק"], ועל זה מרחיב ה"יד מלאכי" כלל כה ערך "אישתיק רבי פלוני".