להתעשת מיד / רפי זברגר

מעילה י ע''א 

הקדמה

עסקנו בעבר הרבה ביחס בין דבר שיש לו מתירין, לדבר שאין לו מתירין. נזכיר כי דבר שיש לו מתירין הוא פעולה השייכת לקרבן, שיש עוד פעולה נוספת שהיא ''מתירה'' את הקרבן. למשל: אכילת בשר קרבן שלמים, היא דבר שיש לו מתירין, שכן, זריקת הדם מתירה את הבשר לאכילה.  לעומת זאת, דבר שאין לו מתירין יכול להיות משתי סיבות:
א. חלק המדובר הוא עצמו מתיר את הקרבן. בדוגמא לעיל: זריקת הדם היא המתירה את הקרבן, ואת הבשר לאכילה.
ב. קרבן המוקרב כליל על המזבח (כמו עולה), ולכן אין לו מתירין. הוא עצמו מתיר את עצמו (בדומה לסעיף הראשון).
נלמד את המשנה בדף שלנו, העוסקת בדינים של דברים שאין להם מתירין.

הנושא

הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים - מועלין בהם משהוקדשו.

כל הנזכרים הינם קודשי קודשים שאין להם מתירים, ולכן חלה עליהם קדושה כבר משעה שהקדישו אותם.

• הקומץ והלבונה – חלקים של המנחה המוקרבים על המזבח, והם מתירים את המנחה (לכן הם עצמם דבר שאין לו מתירין).
• הקטורת מוקטרת פעמיים ביום, כולה על המזבח, לכן אין לה מתירים.
• מנחת כוהנים – כל מנחה שהכוהנים מביאים, נדר או חובה – עולים כליל למזבח (ולכן אין לה מתירים).
• מנחת כהן משיח – מכונה "מנחת חביתין" של כהן גדול המוקרב מידי יום, בקר וערב – גם היא כליל למזבח.
• מנחת נסכים – המנחה הבאה עם עולות ושלמים, ביחד עם יין נסך – המנחה והיין מוקרבים כליל על המזבח.

קדשן בכלי -  הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה   

לאחר שנתקדשו בכלי במקדש (או משכן) מתווספת קדושה הנקראת ''קדושת קרבן'', כך שאם יגע באחד המרכיבים לעיל (קומץ, לבונה וכו') טבול יום (טמא שטבל אך עדיין לא העריב שמש), או מחוסר כיפורים (טמא המחויב קרבן לטהרתו (זב, זבה, יולדת ומצורע) שטבל, העריב שמשו, אך עדיין לא הקריב את קרבנו למחרת), או שהדם לא הוזה ביום מליקתו, ובכך נפסל בפסול ''לינה'' – בכל המקרים הללו, נפסל אותו מרכיב מאכילה.
וחייבין עליו משום נותר, ומשום טמא, ופיגול אין בה.

במשניות לעיל עסקנו בדברים שיש להם מתירין, שם - השלב הזה מחייבם משום נותר וטמא. במשנה שלנו העוסקת כאמור בדברים שאין להם מתירין, החיוב על נותר וטמא חל מיד עם קידוש בכלי.
כמו כן, בדברים שאין להם מתירים אין איסור פיגול. (כיוון שאיסור פיגול נלמד מקרבן שלמים שיש לו מתירים, ולכן כל שאינו דומה לשלמים, ואין להם מתירים – אין בהם דין פיגול). ואמנם כך מסכמת המשנה:

זה הכלל כל שיש לו מתירין - אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתירין, וכל שאין לו מתירין, כיון שקידש בכלי - חייבין עליו משום נותר וטמא, ופיגול אין בה.
 

משנה זו בעצם מסכמת את הפרק ואת ההבדלים הגדולים בין דבר שיש לו מתירין, לדבר שאין לו מתירין.
זו הזדמנות להבין קצת יותר לעומק את מהות ההבדל בין שניהם.
דבר שיש לו מתירין, הוא בעצם שלב בתהליך אשר נמצא בעיצומו, ועדיין לא הסתיים ואינו ראוי לאכילה עד הקרבת המתירים (זריקת הדם בבהמה, קמיצה במנחה..). לכן:

• באופן עקרוני יש בו דין פיגול אך מתחייבים בפיגול רק לאחר עבודה המתירה.
• מתחייבים על איסור נותר וטמא רק אחרי סיום העבודה המתירה.

דבר שאין לו מתירין, הינו דבר שמתבצע בבת אחת, אין בו שלבים, והוא ''ראוי לאכילה'' כבר מקדושתו, לכן:

• אין בו דין פיגול, כיוון שאין עבודה המתירה (תנאי לדין פיגול)
• מתחייבים על איסור נותר וטמא כבר משלב קידוש הכלי.

מהו המסר?

• אדם נמצא באמצע תהליך, הוא עדיין ''אינו ראוי לאכילה''. לכן לא נעניש אותו על טעויות בשלב זה (יכולות להיות מתוקנות בהמשך),  ונסייע לו כמה שאפשר לסיים בהצלחה את התהליך.
• יש אירועים ותהליכים ש''אין להם מתירין''. אם לא נפעל עכשיו ומיד -  הדבר יתקלקל, יישרף וכן הלאה (יהפוך להיות ''נותר''). לכן, במקרים אלו יש להתעשת באופן מיידי, למצוא דרכי פעולה ולפעול במלוא המרץ. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]