מה ההבדל בין האיסורים?

הרב דב קדרון

חולין עד ע"א

בגמרא נידון דינו של בן פקועה, כלומר עובר שנמצא בתוך בטן אמו בשעת שחיטתה, ויש מחלוקת האם מותר לאכול את גיד הנשה שלו ואת החֵלֶב שלו.

ב"בירור הלכה" מובא שלדעת רוב הראשונים דין שניהם שווה, כלומר הפוסקים הסבורים שאחד מהם מותר מתירים גם את השני, והפוסקים הסבורים שאחד מהם אסור אוסרים גם את השני. אולם דעה ייחודית היא דעת רב האי גאון, המחלק בין החֵלֶב לבין גיד הנשה, ומבאר שלגבי איסור חלב לשון הפסוק היא (ויקרא ז,כג): "כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו", ולכן רק חלב של בהמה שכבר נולדה אסור, כי מי שלא נולד לא נקרא שור או כשב או עז. אולם לגבי גיד הנשה, לשון הפסוק היא (בראשית לב,לג): "גיד הנשה אשר על כף הירך", ומשמע שגם אצל בהמה שלא נולדה אסור.

אפשר להוסיף שגם על פי טעמי האיסור אפשר לחלק כך, כי אחד הטעמים לאיסור אכילת חלב הוא שהחלב הוא החלק המובחר של הבהמה, ולכן מכל בהמה שראויה להיות קרבה בתור קרבן לה' ראוי להימנע מאכילת החלק המובחר, כדי שיידע האדם שאת החלק הזה צריך לתת לה' ולא לקחת לעצמו. לכן בעובר שנמצא בתוך בהמה וכבר נאסר החלב של האמא, הרי שכבר נפטר בכך ויצא ידי חובתו בבהמה זו בהימנעות מאכילת החלב של האמא. אבל איסור גיד הנשה בא לבטא את הזיכרון של המאבק של יעקב עם שרו של עשיו, ואת הרעיון שלמרות שהצליח לפגוע ביעקב, בסופו של דבר יעקב ניצח, וכך עם ישראל למרות כל הסבל בגלות בסופו של דבר ינצח. ולכן אין סיבה לחלק בין האמא לעובר, אלא בשניהם אסור לאכול את גיד הנשה, כמו בכל בהמה וחיה.