גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תש"נ, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף פח ע"ב 

"בגדי כהונה מכפרין" - על איזה חטאים?

דבר בעתו מה טוב. במאמרנו נעסוק בסוגיא דבגדי הכהונה (פח ע"ב): "אמר רבי עיני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה (-בפרשת צו), לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת - מכפרת על שפיכות דם, שנאמר (בראשית לז, לא) 'וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם', מכנסים - מכפרת על גילוי עריות, שנאמר (בפרשתנו כח, מב) 'ועשה להם מכנסי בד' - לכסות את בשר ערוה, מצנפת - מכפרת על גסי הרוח מנין וכו', אבנט - מכפר על הרהור הלב - היכא דאיתיה ("שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן, דהיינו כנגד הלב", רש"י), חושן - מכפר על הדינין, שנאמר (שם, טו) 'ועשית חושן משפט', אפוד - מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג, ד) 'אין אפוד ותרפים', מעיל - מכפר על לשון הרע מנין, א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע, וציץ - מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב (בפרשתנו שם, לח) 'והיה על מצח אהרן', ובעזות פנים כתיב (ירמי' ג, ג) 'ומצח אשה זונה היה לך'".

ידועה קושיית השל"ה הק' (מס' ר"ה פרק תורה אור אות ה): "הלא חורבן הבית היה מחמת אלו העבירות, ואיך נענשו, הלא בגדי כהונה היו מכפרים עליהם". ומתרץ: "אלא על כרחך צריך לומר דבגדי כהונה אינם מכפרים אלא על הערבות, אבל לא על החוטאים בזה בעצמם... וזה רמוז בדברי התנא (אבות א, יד): 'אם אין אני לי מי לי', רוצה לומר, אם אין אני מתקן לי, כלומר העבירות שהם שלי שפעלתים בעצמי, מי יתקן אותם לי. בשלמא העבירות שאינם לי אלא מצד הערבות אז הם מתוקנים מצד אחר, דהיינו 'בגדי כהונה' שהיו מכפרים על הערבות, אבל אותן עבירות שהם לי, אז מי לי לתקנם כי אם אני בעצמי. וכן מצאתי בספר 'עבודת יום כפורים' שבגדי כהונה מכפרים הערבות".

מה שכתב שמצא כן בספר 'עבודת יום כפורים', כוונתו על דברי הרמ"ק בפירושו על סדר עבודת יוהכ"פ בסידורו 'תפלה למשה' (תיקוני כה"ג, תיקון ח), וז"ל אחר שהאריך בסגולת כפרת בגדי כהונה: "והכוונה בכל זה, לכפר על כלל העם מהפגם שגורמים להם עוונות אלה בסוד הערבות, והפוגם עצמו צריך מירוק, וזה פשוט".

ואמנם יסוד הדבר נמצא כבר בתוס' בסוגייתנו (ד"ה מכפרים), והמקור הוא בדברי רש"י (ערכין טז. ד"ה אהנו). אכן, בדברי התוס' מבואר כן רק לענין חטא שפיכות דמים - שאין בגדי כהונה מכפרים על ההורג עצמו, כי אם על ישראל שערבים זה לזה, ואילו בדברי רש"י (שם) מבואר כן גם על גילוי עריות. ולעומת זה בדברי השל"ה מבואר כן על הג' עבירות: ע"ז, ג"ע ושפיכות דמים.

ובעיקר הדבר יש להביא מ"ש ה'פנים יפות' בפרשתנו (בפסוק ועשו את האפוד ד"ה ועפ"ז), שלענין כפרת המצנפת - שמכפרת על גסי הרוח וכפרת האבנט - על הרהור הלב, לא שייך שתהיה כפרתם על הערבות, מאחר שחטאים אלה אינם בנגלה, ואין שייך לומר ערבות עליהם, והם בבחינת מה שנאמר (דברים כט, כח): "הנסתרות לה' אלקינו", וכפרתם היא בוודאי על החוטא בעצמו.

מאידך, מצינו בדברי הראשונים שבגדי כהונה מכפרים על החוטאים בעצמם, וכמו שהביאו התוס' (כתובות ל. ד"ה מיום וריטב"א שם; סנהדרין לז: ד"ה מיום; תוס' בסוגייתנו ד"ה מכפרים) לבאר אמרם ז"ל (כתובות וסנהדרין שם) : "אמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה, מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלה סנהדרי... דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו; מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו; מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו; מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי", ועל כך הקשו: "אמאי לא נקט מ' שנה קודם שחרב בית המקדש, דמ' שנה קודם חורבן גלתה סנהדרין כו' שלא דנו דיני נפשות", ואחד התירוצים הוא: "דלהכי נקט 'משחרב בית המקדש' משום דקודם לכן, אע"פ שגלו היו בגדי כהונה מכפרים על מזיד דלא אתרו ביה", מפורש יוצא שמכפרים על אלו שנתחייבו מיתה בעצמם (עי' שבועות ז: תוד"ה במזיד).

בעיקר קושיית השל"ה הק' יש לציין לדברי הרא"ש המובאים בשיטה מקובצת במס' ערכין (טז. אות ט) - שנתקשה כבר בקושיא זו, וז"ל: "וכי בגדי כהונה מכפרין שלא יענשו - אף מי שאינו שב בתשובה, אם כן למה גלו ישראל, והלא נתכפר להם על ע"ז שעבדו, ועל ג"ע ושפיכות דמים". הרי, שגם אם בגדי כהונה מכפרים על אותן עבירות עצמן – אין הדברים נאמרים כי אם בצירוף תשובה, ובלאו הכי אין מכפרים כלל, ולכן לא הועילו לבני ישראל כפרות בגדי הכהונה בשעת החורבן – מאחר שלא שבו בתשובה על עוונם.

כיסוד דברי הרא"ש מצינו כבר בתוס' במס' סנהדרין, אחרי שביארו לשון הגמרא: "מיום שחרב בית המקדש - דין ארבע מיתות לא בטלו", כי בעוד שביהמ"ק היה קיים היו בגדי כהונה מכפרים, הסיקו: "מיהו הני מילי כשעשו תשובה", וכן הוא בתוס' ר"ש משאנץ (כתובות שם).

בנוסף לכל האמור, יש להביא את דברי התוס' במס' ערכין (שם ד"ה הא) וכן הוא בפסקי התוס' (כאן): "בגדי כהונה לא מכפרי אגופי עבירה עצמה, אלא אמרצה מעות מידו לידה להסתכל בה... ועל העוסק ומלוה בריבית דדמי לשפיכת דמים - דנוטל נשמתו...", ולאור זה תתורץ ממילא הקושיא היאך גלו בעוד שהיתה להם כפרת בגדי כהונה, כי אין הכפרה כי אם על אביזרייהו ולא על החטא עצמו.

כן יש להביא דברי המהרש"א בסוגייתנו, וכ"כ ב'עיון יעקב', שאין כפרת בגדי כהונה כי אם על חטא בשוגג, ואילו במזיד אינם מועילים לכפרה, ולפי זה גם כן לא קשה קושיית השל"ה הק', כי על חטא במזיד לא היתה להם כפרה, ודוק.