הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אלמה תניא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים צב ע"א
"גמ'. דם חטאת (שמתה) (מסורת הש"ס: שניתז) כו', ואי תורה אחת לכל חטאות, אפילו חטאת העוף נמי, אלמה תניא; יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? ת"ל: (ויקרא ו) זאת!
אמר ריש לקיש משום בר קפרא, אמר קרא: (ויקרא ו) תשחט, בנשחטות הכתוב מדבר. ואימא: בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב: במקום קדוש תאכל, אבל פנימיות לא! רבי..."
הגמרא מסיקה מהמשנה שדין הכיבוס חל גם כאשר דם חטאת העוף ניתז על הבגד, והגמרא מקשה מברייתא שאומרת במפורש שדם חטאת העוף לא טעון כיבוס. מדוע הגמרא לא השתמשה בביטוי הנפוץ נותר "והתניא..." [או "ורמינהו..."]
נראה לי לומר [חידוש"] שהביטוי "אלמה תניא" תמיד מופיע כשהציטוט הוא מברייתא שמוסבת ממש על המשנה המדוברת. ואילו כאשר הגמרא מקשה "והתניא", מדובר על קושיה מברייתא במקום אחר בש"ס [בין אם בדפים אחרים ובין אם בסוגיה אחרת גם מבחינת התוכן.]
חשוב לציין: הביטוי "אלמה תניא" משובץ תמיד בתוך מהלך סוגיה. הוא יכול להופיע בתוך מהלך של קושיה, או מהלך של תרוץ. זו הסיבה מדוע הקושיה מהברייתא לא פותחת ב"מיתיבי" וכדומה.
