הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "למימרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים צב ע"א

"למימרא, דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה, והאמר שמואל: מכבין גחלת של מתכת ברה"ר בשביל שלא יזוקו בה רבים, אבל לא גחלת של עץ; ואי סלקא דעתך כרבי שמעון סבירא ליה, אפילו גחלת של עץ נמי!
בדבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה."

הגמרא מקשה מדברי שמואל על דברי עצמו ומיישבת.

משמעות הביטוי "למימרא" היא: לומר ש... [משמע ש…] כהקדמה לקושיה, מחדדים את המסקנה היוצאת ממה שנאמר קודם לכן, ומתוך כך מקשים על מסקנה זו: "ורמינהו" / "מיתיבי" / "והאמר" / "והא איפכא שמעינן להו"
ביטוי דומה מצוי בש"ס: "אלמא".

בדרך כלל הביטוי "למימרא" בש"ס נועד להציג סתירה בהצגת שיטות שונות.

אפשר לומר שכל הביטויים בעלי שרש "רמי" כמו: "ורמינהו"; "רמי"; "רמית"; "רומיא"; וכנראה גם "למימרא" משמעותם היא הצגת סתירה בין מקורות בעלי אותה רמה סמכותית [מברייתא על ברייתא ומאמורא על אמורא, ובודאי כאשר מדובר על סתירה בין דברי אותו אמורא, כבסוגייתנו.]

בספר "דברי סופרים"

"דרך הש"ס כשרוצה לעשות קושיא גדולה ומתמיה לנקוט לשון למימרא, כמו ברכות י"ז ע"ב: למימרא דרשב"ג חייש ליוהרא ורבנן לא חיישי ליוהרא והא איפכא שמעינן וכו'
עיין ערך איפוך שכתבנו ראי' לד' הריטב"א גיטין מ"ו ע"ב: (והר"י באסאן) דמלשון למימרא דסבר ר"פ כו' והא איפכא שמעינן, מוכח דקו' הש"ס היא אהך סוגיא דקיימינן בי'..."

כלומר הוא מסביר שכאשר מופיע הביטוי "למימרא... והא איפכא שמעינן ליה" הכוונה היא להקשות על הסוגיה הנוכחית. בסוגייתנו לא מפיע הסגנון "והא איפכא..." אלא "רק": "והאמר שמואל..."

לגבי סוגייתנו מתאימים דבריו בקטע הראשון "קושיה גדולה ומתמיה", כנראה שמתכוון לעצם העניין של סתירה בין שני מקורות דומים מבחינת סכותית.

אומר ה"יד מלאכי" [שפז]: אם הנוסח הוא: "למימרא דסבר....רב..." משמע שאין הלכה כמותו, ואם הנוסח הוא: "למימרא...[בלי שם החכם]" – כך ההלכה. ואם נאמר שכל "אלמא" – כך ההלכה, ברור ההבדל בין שני הביטויים.

אם נפרש שכוונת ה"יד מלאכי" שגם הביטוי בסוגייתנו: "למימרא דשמואל כרבי שמעון סבירא ליה" דומה לביטוי "למימרא דסבר רב..." יוצא שההלכה נקבעה כבר בתחילת הסוגיה "למימרא" – שלא כשמואל או שלא כרבי שמעון.
אמנם ההלכה היא כרבי שמעון במלאכה ש"אינו במתכוון – פטור", ולכן נאמר שכוונת הניסוח ללמדנו, שאין הלכה כשמואל בסוגייתנו [ואמנם דנים בכך האחרונים האם בסוגייתנו הלכה כשמואל.]