מיהו יהודי "שיצא חוץ ממחיצתו"?

הרב דב קדרון

חולין סח ע"א

כאשר שוחטים בהמה מעוברת אין צורך לשחוט את העובר, כי הוא מותר בשחיטת אמו. במשנה נאמר שאם העובר, בזמן שהיה בבטן אמו, הוציא את ידו - אותה יד נחשבת ל"בשר שיצא חוץ ממחיצתו" ואסורה באכילה. בגמרא אומר רב שאף אם העובר החזיר את ידו, כלומר שבזמן השחיטה היד הייתה בחזרה בתוך הרחם של האמא - אותה יד ממשיכה להיות אסורה, וכך נפסק להלכה.

כלומר כל זמן שהיד הייתה בתוך הרחם היא הייתה חלק בלתי נפרד מהעובר, וכשם ששחיטת האמא מתירה את כל העובר, כך היא מתירה גם את היד, אבל ברגע שהיד יצאה החוצה היא הפכה להיות ישות עצמאית וכבר אינה מותרת על ידי שחיטת האמא, וגם אם תחזור לתוך הרחם לא יחזור המצב לקדמותו, אלא היא תישאר ישות נפרדת משאר העובר. כלומר, ההשפעה של היציאה החוצה היא דבר בלתי הפיך.

דבר דומה לזה מצאנו גם מבחינה רוחנית. כל זמן שיהודי משייך את עצמו לעם ישראל, גם אם ח"ו עבר עבירות הוא נשאר יהודי, ואם הוא כהן יכול גם לברך ברכת כהנים. אבל אם הוא "יצא חוץ ממחיצתו", כלומר המיר את דתו או שהרג את הנפש, בזה הוא הפריד את עצמו מכלל העם ואסור לו לברך ברכת כהנים, וגם אם יחזור בתשובה האפשרות לברך ברכת כהנים לא תשוב לקדמותה, כפי שפוסק הרמב"ם בהלכות נשיאת כפים (טו,ג): כהן שהרג את הנפש, אף על פי שעשה תשובה, לא ישא את כפיו ...וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה, אף על פי שעשה תשובה, אינו נושא את כפיו לעולם ...וכן כהן שהמיר לעכו"ם אף על פי שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם, ושאר העבירות אין מונעין.