מה היה לרמב"ם הכי חשוב ללמד?

הרב דב קדרון

חולין סו ע"ב

בגמרא נאמר שהפסוק (ויקרא יא,ט): "את זה תאכלו מכל אשר במים" הוא מצוות עשה, ומי שאוכל דג שאינו כשר עובר על מצווה זו. מכאן לומד הרמב"ם (ספר המצוות, מצווה קנב) שיש גם מצווה לדעת את הסימנים שמבדילים בהם בין דגים כשרים ללא כשרים.

ב"בירור הלכה" מובא שלדעת הרמב"ם יש ארבע מצוות עשה בידיעת ההבדלים שבין בעלי החיים הכשרים והלא כשרים: בבהמות וחיות, בעופות, בחגבים ובדגים. יש מחלוקת בין מפרשי הרמב"ם האם המצווה היא לכל אדם, גם למי שלא רוצה לאכול (כמו שנראה מלשונו: "מצות עשה לידע הסימנין וכו"'), או שהמצווה היא רק למי שרוצה לאכול. כיום נראה שרוב האנשים אינם מקיימים מצווה זו אלא הם סומכים על גופי הכשרות, שזה בסדר מבחינה זו שלא אוכלים מאכל שאינו כשר, רק שלדעת הרמב"ם אילו היו בודקים בעצמם את הסימנים היו מקיימים בזה מצוות עשה.

כיוצא בזה כותב בהקדמה לספר חובות הלבבות, שלכל מי שיש שכל ישנה מצווה לברר לעצמו את עיקרי האמונה, ולא לסמוך בזה על המסורת או על מה שקיבל או למד מאנשים אחרים, כמו שנאמר (דברים ד,לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך" וגו'. גם בעניין זה לא רבים הם המקיימים מצווה זו, ואולי בגלל זה כתב הרמב"ם בפירושו למשנה בסוף מסכת ברכות, אחרי שהאריך לפרש עניין מענייני האמונה: "שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בעניני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד".