טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

כל עוף הקולט מן האויר טמא – חטפית 

 

"רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט מן האויר טמא. ציפרתא נמי מקלט קלטה! אמר אביי: קולט ואוכל, קאמרי. אחרים אומרים: שכן עם טמאים טמא, עם טהורים טהור. כמאן? כרבי אליעזר, דתניא רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו; אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן" (חולין, סה ע"א).

פירוש: רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט מאכל מן האויר טמא. על כך תוהים: העוף הקרוי ציפרתא נמי מקלט קלטה [גם כן קולטת מן האויר], והיא טהורה! אמר אביי: שקולט וגם אוכל באויר קאמרי [אומרים אנו], ולא כזה שקולט באויר ואחר כך מניח לארץ ואוכל, כפי שעושה הציפרתא. ושבים לברייתא, אחרים אומרים: אם הוא שכן (נמצא בשכנות) עם עופות טמאים טמא, שכן עם טהורים טהור. ושואלים: כמאן [כדעת מי] היא דעת אחרים? האם כדעת רבי אליעזר, דתניא [ששנויה ברייתא], רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר ושכן אצל עורב, כפי המוכר לנו, אלא מפני שהוא מינו? ודוחים: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים] החלוקים על רבי אליעזר, וסבורים שהזרזיר עוף כשר, שכן ונדמה קאמרינן [אומרים אנו], כלומר, לא די שהוא שוכן עם עופות טמאים, אלא רק אם הוא גם דומה להם הרי זה סימן שגם הוא ממיניהם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: חטפית אפורה       שם באנגלית: Spotted Flycatcher        שם מדעי: Muscicapa striata  
 

 

הנושא המרכזי: מהו העוף הקולט מהאוויר? מה היא ציפרתא?
 

 

רבי שמעון בן אלעזר ואביי מתייחסים לשני מיני עופות או אולי אפילו לשתי קבוצות. במין או הקבוצה הראשונה נכללים עופות הקולטים טרף מהאוויר וגם אוכלים שם שמעמדם כעופות טמאים. בלשון רש"י: "קולט ואוכל - שאינו מניחו לארץ עד שלא יבלענו". המין או הקבוצה השנייה הם "ציפרתא" שכנראה הוא שם כללי לעופות טהורים קטנים. מפרש רש"י: "ציפרתא - מכירין היו שהיא טהורה וזה שמה". לדעת אביי ציפרתא קולטים את טרפם באוויר אך בולעים אותו רק לאחר שנוחתים.
 

ציפרתא מוזכרת במפורש כציפור קטנה בשתי סוגיות. במסכת שבת (פ ע"ב) נאמר: "אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: מי שמיע לך ביצה קלה מאי היא? אמר ליה: ביעתא דצילצלא. מאי טעמא? משום דזוטרא, אימא דציפרתא! אישתיק. אמר ליה: מידי שמיע לך בהא? אמר ליה: הכי אמר רב ששת: ביצת תרנגולת. ומאי קרו לה ביצה קלה שיערו חכמים אין לך ביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת"(1). מקור נוסף הוא הגמרא בסוכה (ה ע"א): "רב הונא אמר מהכא. על פני הכפרת קדמה ואין פנים פחות מטפח. ואימא כאפי דבר יוכני! תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת. ואימא כאפי דציפרתא, דזוטר טובא! אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא פני פני גמר; כתיב הכא אל פני הכפרת וכתיב התם מאת פני יצחק אביו"(2)  (ראו עוד את שיטת הרמב"ן במאמר "צפור טהור אשכחן דאיקרי צפור" (חולין, קלט ע"ב). 
 

מדברי אביי משתמע מאפיין נוסף של ציפרתא והוא אופן האכילה. מדובר בציפור הלוכדת את טרפה באוויר ולאחר מכן נוחתת לצורך בליעתו. הגמרא לא מגדירה היכן הציפור נוחתת אך מפירוש רש"י ניתן להסיק, לכאורה, שהדבר נעשה על הקרקע. לאמיתו של דבר סביר יותר שכוונת רש"י לומר שהבליעה אינה נעשית כבר באוויר ולכן ניתן להרחיב את מגוון מקומות הנחיתה ולהכליל בהם נקודות כמו עצים, סלעים ועצמים בולטים נוספים. התנהגות זו אופיינית לסוג חטפית מסדרת  ציפורי השיר.

החטפית (כמו חטפית אפורה (תמונה 1) או חטפית לבנת-עורף (תמונה 2)), בדרך כלל, אינה בולעת את החרק בתעופה, אלא חוזרת לנקודת התצפית. החטפית אורבת על ענף, חבל או עצם בולט אחר כשהיא מבחינה בחרק מעופף, היא יוצאת אליו בגיחה מהירה וזריזה, ותופסת אותו באוויר בעזרת מקורה. מיד לאחר התפיסה, היא חוזרת, בדרך כלל, אל עמדת התצפית שלה (או לענף סמוך). כשהיא על הענף, היא נוהגת לחבוט בחרק כנגד העץ כדי להרוג אותו, להסיר איברים קשים או כנפיים גדולות (אם מדובר בחרק גדול כמו פרפר או שפירור), ורק אז היא בולעת אותו. רק אם מדובר בחרק קטן מאוד (כמו יתוש או זבובון), היא עשויה לבלוע אותו תוך כדי תעופה בדרך חזרה לענף, אך ככלל, עיבוד המזון והבליעה נעשים כשהיא ניצבת על ענף ולעיתים גם על הקרקע (לסרטון המתאר האכלת גוזלים הקש/י כאן).
 

אמנם החטפיות אינן היחידות הלוכדות את טרפן ובולעות אותו לאחר שנחתו (למינים נוספים ראו ב"הרחבה") אך מסתבר שציפרתא המוזכרת בסוגייתנו היא חטפית(3). השם ציפרתא כולל צפורי שיר קטנות וטהורות ואילו שאר המינים גדולים יחסית ולא מסתבר לכלול אותם תחת שם זה. לאחר שהעלתי השערה לגבי זהות הציפרתא נותרה השאלה מהו העוף הטמא הקולט וגם בולע את טרפו באוויר? קבוצות העופות החשובות הנוהגות כך הם הסיסים (תמונה 3) והסנוניות (תמונה 4) הבולעים את הטרף שלהם תוך כדי מעוף באוויר.  ציפורים אלו הן "ציידות רשת" באוויר. הן עפות במהירות גבוהה דרך נחילי חרקים מעופפים (כמו יתושים, זבובים, נמלים מכונפות וברחשים) כשהמקור שלהן פתוח לרווחה, ולוכדות את החרקים ישירות לתוך הלוע. אמנם המקור החיצוני שלהן קטן יחסית אך מפתח הפה (הלוע) רחב ועמוק מאוד, מה שמאפשר להן לתפקד כמעין רשת פרפרים יעילה. ברגע שהחרק נלכד בפה, הן בולעות אותו מיד באוויר ללא צורך לעצור או לנחות (למינים נוספים ראו ב"הרחבה").
 

קריטריון נוסף להבחנה בין "עוף הקולט מן האויר טמא" לבין "ציפרתא" הטהורה נמצא בדברי "אחרים": "שכן עם טמאים טמא, עם טהורים טהור". ייתכן וזו דרך נוספת להבחין בין החטפית הטהורה לבין סנוניות שגם הן ציפורי שיר אך למרות זאת הן טמאות. בנוסף להבחנה של אביי האוסרת סנוניות משום שהן בולעות את טרפן בתעופה הן אסורות משום שהן שכנות של הסיסים הטמאים. הסנוניות (סדרת ציפורי שיר) והסיסים (סדרת הסיסאים) נראים לעיתים קרובות יחד בשמיים כתוצאה מכך שהם ניזונים ממזון דומה. כאשר ישנו נחיל גדול של חרקים מעופפים (למשל, מעל מקורות מים, שדות חקלאיים או בעקבות שינויי מזג אוויר), שני המינים יימשכו לאותו המקום כדי לצוד. במצב זה נוצרת "להקה מעורבת" זמנית, אך כל מין מתרכז בציד שלו. לעיתים קרובות הם מחלקים את גובה המעוף. הסיסים (המהירים והחזקים יותר) יצודו גבוה יותר, בעוד הסנוניות יטוסו נמוך יותר, קרוב לפני הקרקע או המים. שתי הקבוצות מתלהקות יחד במהלך עונת הנדידה (בסתיו ובאביב), מסלולי הנדידה והתזמון של הסנוניות והסיסים חופפים. באזורי צוואר בקבוק של נדידה, או באזורי חנייה שבהם יש שפע של חרקים, ניתן לראות להקות ענק מעורבות של אלפי פרטים משני המינים שנעים יחד באותו כיוון כללי (על הבדלים בהתנהגות החברתית ראו ב"הרחבה").
  

תמונה 1. חטפית אפורה         צילם: Derek Keats		תמונה 2. חטפית לבנת- עורף          צילם: Andrej Chudy'

 

תמונה 3. סיס חומות        צילם: pau.artigas		תמונה 4. סנונית רפתות          צילם: Andreas Trepte

 
הרחבה

 

קולטים באוויר ובולעים לאחר נחיתה
 

השרקרקים (Bee-eaters) (תמונה 5) לוכדים חרקים מעופפים גדולים (כמו דבורים, צרעות ושפיריות) אך לעולם לא יבלעו חרק עוקץ תוך כדי מעוף. מיד לאחר הלכידה, השרקרק חוזר לענף התצפית שלו שם הוא חובט את ראשו של החרק בענף כדי לשתק אותו. כאשר החרק ממשפחת הדבוריים (צרעה או דבורה) הוא משפשף את בטנו נגד עץ כדי לסחוט החוצה את הארס ולנתק את העוקץ ורק לאחר מכן הוא בולע אותו. מין נוסף המתנהג באופן זה הוא הכחל  (6) (Rollers) הנוהג לצוד חרקים גדולים מאוד באוויר (כמו זבליות, חגבים ואפילו ציפורים קטנות או לטאות). בשל גודלו של הטרף, הכחל חייב לנחות על ענף או על הקרקע כדי להטיח את הטרף, לשבור את השריון הקשיח שלו או לפרק אותו לחלקים הניתנים לבליעה. דורסי לילה קטנים כשעיר מצוי וכוס החורבות עשויים גם הם ללכוד חרקים גדולים תוך כדי מעוף לילי. הדורסים תופסים את החרק באמצעות טופריהם (ברגליים) ולא במקור. מכיוון שהם זקוקים לרגליים פנויות כדי לעוף ביציבות, הם נוחתים על ענף, מעבירים את הטרף מהרגל אל המקור, מורידים במידת הצורך את הכנפיים של העש, ורק אז בולעים אותו.

 

קולטים ובולעים באויר

 

מלבד הסיסים והסנוניות נוהגים כך התחמסים (Nightjars). התחמסים הם הגרסה הלילית של הסיסים. הם פעילי לילה או דמדומים, וניזונים בעיקר מעשים, חיפושיות וחרקים מעופפים גדולים. כמו לסיס, גם לתחמס יש מקור קטן אך מפתח פה עצום המוקף בשערות קשיחות (זיפים) שעוזרות לו לנתב את החרקים אל תוך פיו תוך כדי טיסה חרישית. בזים קטנים ומהירים כמו בז העצים מצטיינים בציד אווירי. הם מסוגלים לתפוס שפיריות, חגבים גדולים ואפילו סנוניות וסיסים באוויר, ולעיתים קרובות הם יאכלו את החרקים הגדולים תוך כדי תעופה, כשהם מחזיקים אותם בטפרים ומקרבים אותם למקור.

 

התנהגות חברתית בסיסים וסנוניות

 

מחוץ לשעות הציד והנדידה, ההתנהגות החברתית של הסיסים והסנוניות שונה לחלוטין. הסיסים הם יצורים חברתיים בצורה קיצונית. הם עפים ב"להקות צרחניות" סביב אתרי הקינון (כמו חומות או בניינים), ואפילו ישנים יחד באוויר בגבהים עצומים. הסנוניות מתלהקות בעיקר לקראת הנדידה ובזמן הלינה. בניגוד לסיסים, סנוניות נוהגות להתקבץ בהמוניהן ללינה על קנים, קווי טלפון או בתוך סבכי קנים (במיוחד סנונית הרפתות) מקומות שסיסים לעולם לא ינחתו בהם, שכן רגליהם החלשות אינן מאפשרות להם לעמוד על ענף או חוט.
  

תמונה 5. שרקרק מצוי         צילם: Andy Morffew		תמונה 6. כחל מצוי          צילם: Carlo Caimi

    

תמונה 7. שעיר מצוי         צילם: Miloš Popović		תמונה 8. כוס החרבות         צילם: Markus

 

תמונה 9. תחמס אירופי         צילם: Davidvraju		תמונה 10. בז עצים          צילם: Mike Prince

 

---

(1) פירוש: אמר ליה [לו] מר בריה [בנו] של רב הונא לבריה [לבנו]: מי שמיע לך [האם שמעת]? ביצה קלה הכתובה במשנה זו מאי היא [מהי]? אמר ליה [לו]: ביעתא דצילצלא [ביצה של תור] אמר לו: מאי טעמא [מה טעם] אומר אתה כך? משום דזוטרא [שהיא קטנה]? אם כן אימא [אמור]: ביצה דציפרתא [ציפור דרור]! אישתיק [שתק] ולא ידע להסביר. ואחר כך שאל: מידי שמיע [וכי נשמע] לך, ידוע לך, בהא [בענין זה]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב ששת: מדובר כאן בביצת תרנגולת. ומאי קרו [ומה הסיבה שקוראים] לה "ביצה קלה" כי שיערו חכמים שאין לך ביצה קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת.
(2) רב הונא אמר ראיה אחרת לעוביה של הכפורת, מהכא [מכאן], נאמר: "על פני הכפרת קדמה" (ויקרא טז, יד) ואין פנים של אדם פחות מטפח, שהרי מן הכתוב משמע שעובי ("קומת") הכפורת יכול להקרא "פנים", ושיעור פנים של אדם הוא לפחות טפח. ומקשים: מדוע נאמר שפנים הם דווקא כפני אדם, ואימא [ונאמר] שהוא כאפי [כפני] העוף הענקי דבר יוכני הגדולים הרבה מטפח! ודוחים: תפשת מרובה לא תפשת, אם תופש אתה שיעור מרובה אין באפשרותך להוכיח שאכן כך הוא, תפשת מועט תפשת. ומקשים: אם כן, ואימא כאפי דציפרתא דזוטר טובא [אמור שהוא כפני ציפור שהם קטנים ביותר]! אמר רב אחא בר יעקב: רב הונא יודע את הדבר לא מתוך השוואה לפניהם של יצורים שונים, אלא מגזירה שווה של המילים "פני" "פני" גמר [למד]. כתיב הכא [נאמר כאן]: "אל פני הכפרת" וכתיב התם [ונאמר שם]: "מאת פני יצחק אביו" (בראשית כז, ל), ולמד שפני הכפורת הם כפני אדם, טפח.
(3) לדעת ל. לוויזון בספרו Die Zoologie des Talmuds (עמ' 188) המילה ציפורתא עם סיומת ההקטנה [הארמית] "תא", עשויה לציין ציפור קטנה ביותר, כגון הקוליברי (Colibri). נראים דבריו שהמדובר בציפור קטנה אך לא ייתכן שהמדובר בקוליברי. מין זה ניזון מצוף פרחים ובוודאי לא קולט מן האויר ואינו חי בארץ ישראל ובבבל.

  

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)