הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תא שמע" וכפילות התשובה
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים צא ע"א
"גמ'. איבעיא להו: תדיר ומקודש, איזה מהם קודם? תדיר קודם משום דתדיר, או דלמא מקודש קדים דקדיש?
תא שמע: תמידין קודמין למוספין, ואף ע"ג דמוספין קדישי. אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי?
תא שמע: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש. אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני?
תא שמע: מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה, אע"ג דראש השנה קדשה. אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני, למוספי ראש חודש לא אהני?
תא שמע, ד"א: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אע"ג דברכת היום קדישה. אטו שבת לברכת היום אהנאי, לברכת היין לא אהנאי?
תא שמע: דאמר רבי יוחנן, הלכה: מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין. אטו שבת לתפלת מוספין אהנאי, לתפלת מנחה לא אהנאי?
תא שמע: שלמים של אמש, חטאת ואשם של יום, שלמים של אמש קודמין; הא אידי ואידי דיום - חטאת ואשם קדמי, ואע"ג דשלמים תדירי;
אמר רבא: מצוי קאמרת? תדיר קמיבעיא לן, מצוי לא קמיבעיא לן.
אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אטו מצוי לאו תדיר? והתניא: אוציא את הפסח שאינו תדיר, ולא אוציא את המילה שהיא תדירה! מאי תדירה? תדירה במצות. ואיבעית אימא: מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא."
1.
הגמרא מציגה בעיה, "תדיר ומקודש" איזה מהם קודם.
2.
הגמרא הביאה ברייתות כדי לפשוט את הספק. בדרך כלל הביטוי "תא שמע" פותח קושיה, כמו "מיתיבי", אבל בסוגייתנו [כמו במקומות נוספים] ביטוי זה פותח גם נסיון לפשוט ספק, או במילים אחרות, ביטוי זה פותח "הוכחה ל..." – במקרה שלנו הביטוי "תא שמע" משמש כפתיחה להוכחה כאחד מצדדי ההספק.
3.
רוב ההוכחות הם לכוון אחד - ש"תדיר קודם". ה"תא שמע" האחרון מנסה להוכיח ש"מקודש קודם". כל ההוכחות נדחות ולכן הספק שהעלתה הגמרא לא נפשט.
4.
בסוגיה זו עולה שאלה מעניינת. אחרי נסיון ההוכחה הראשון הגמרא דחתה את ההוכחה, ולאחר מכן היא דחתה באופן דומה גם את ההוכחות האחרות [שהיו דומות להוכחה הראשונה].
5.
וזוהי למעשה שאלת תוס' בסוגיה:
תוספות מסכת זבחים דף צא עמוד א:
שאלה ראשונה של תוס':
תא שמע מוספי שבת קודמין כו' - בכל הני תא שמע צריך טעם מאי קס"ד מאחר דכבר שני אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהנאי
כפי האמור לעיל בסעיף 4.
5.1
שאלה שניה של תוס':
וצריך לדקדק בפרק התכלת (מנחות דף מט.) גבי התמידין אין מעכבין את המוספין דאיכא כי הך בעיא דתדיר ומקודש ולא פשיט מיניה מידי דלא מייתי הכא ראיות דהתם והנהו דהכא לא מייתי התם.
יש סוגיה מקבילה במסכת מנחות דף מט, ותוס' כאן שואל מדוע בשתי הסוגיות לא מביאים את אותן הוכחות לשאלה שהועלתה בשתי הסוגיות, מה עדיף "תדיר" או "מקודש".
6.
ב"מתיבתא", הערה ג, וכן ב"שוטנשטיין" מביאים מתוס' במסכת שבת דף מג שהגמרא רוצה לברר אם אפשר לתרץ באופן אחר שיהיה "חשוב" יותר, אבל כאן לא מתאים הסבר זה, כי התרוץ הבסיסי בסוגייתנו הוא חשוב דיו.
ונראה לענ"ד שההסברים נראים דחוקים.
7.
כמו כן נראה שיש צורך בכל זאת לחפש משהו מיוחד בכל דחיה [על הוכחה מ"תא שמע"] שלא שווה בלשונו לחברו אלא רק בעיקרון הטמון בו.
8.
ונראה לומר שהדיון בסוגייתנו נאמר בבתי מדרש שונים ובכל אחד מהם הובא "תא שמע" שונה ובכולם נאמר תרוץ זהה. ו"עורך הגמרא" קיבצם לסוגייתנו. ועשה זאת בכוונה כדי ליידענו על חשיבות הסוגיה הנדונה שנערכה במקומות שונים ואולי אף בדורות שונים!
8.1
ונראה לי שלפי האמור לעיל בסעיף 8 ניתן ליישב גם את השאלה השניה של תוס' בסוגייתנו - לעיל בסעיף 5.1. שתי הסוגיות [סוגייתנו והסוגיה במסכת מנחות] נלמדו ונערכו בבתי מדרש שונים [ובזמנים שונים?], ועורך הגמרא השאירם כמות שהם, ולא קיבץ את שני הדיונים למקום אחד. ובזה העורך מדגיש את חשיבות שאלת הגמרא, מה קודם "תדיר" או "מקודש", שאלה שלתשובה עליה יש השפעה על תחומי הלכה רבים.
8.2
לפי האמור לעיל יוצא שעורך הגמרא קיבץ וכינס את כל נסיונות ההוכחה [בכל סוגיה] למקום אחד, אבל את שתי הסוגיות השאיר כפי שהתנהלו בנפרד.
9.
ואולי מתאים לדברים הבאים:
יד מלאכי כלל תנה:
... לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא...
כלומר, "עורך הגמרא" כינס שתי קושיות ששמע אותן מבתי מדרש שונים!
ואמנם כך ניתן להסביר תופעות רבות בש"ס של כפילות [גם לגבי כפילות של סוגיות מקבילות].
9.1
ולסוגייתנו נוסיף: העובדה שכולם כוונו לתשובה זהה מוכיחה את "נכונותה" של התשובה.
10.
המעניין הוא, שהשאלה בגמרא לא הוכרעה. ואולי מסיבה זו חזרה התשובה הזהה על עצמה כמה פעמים, כדי להבליט את העובדה שהגמרא [ו"עורך הגמרא"] "השתדלה" למצוא פתרון ל"בעיה"!
11.
ונדגיש, שבשתי הסוגיות התשובה הזהה נועדה לדחות את ההוכחות [שהובאו כ"תא שמע"] שניסו לתת פתרון ל"בעיה".
