איזה סימן מלמד על מהותו של אדם?

הרב דב קדרון

חולין סה ע"א

בגמרא מובאת דעת רבי אליעזר הסבור שכל עוף ששוכן עם עופות טמאים - טמא, ומכאן המשפט המפורסם: "לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו".

לדעת חכמים העובדה שעוף שוכן עם עופות טמאים עדיין אינה מוכיחה שגם הוא טמא, אלא אם כן הוא שוכן איתם וגם דומה להם. ב"בירור הלכה" מובא שנחלקו הראשונים באיזה דמיון מדובר: לדעת רש"י הכוונה לדמיון במראה החיצוני ולדעת הרמב"ן והרשב"א הכוונה לדמיון בסימנים של העופות הטמאים, כלומר לדעתם מדובר בדמיון בעניין יותר מהותי ופנימי.

בדומה לזה גם בני אדם מרגישים נוח להיות בחברת אנשים שנראים כמותם וחושבים כמותם, כלומר שדומים להם גם במראה החיצוני וגם בעניינים פנימיים יותר.

אנשים גם נוטים להיות מושפעים זה מזה בשני התחומים: החיצוני והפנימי, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו", כלומר לא רק במעשיו החיצוניים אדם מושפע מאחרים אלא גם בדעותיו, שהוא עניין יותר פנימי.

נמצא שבעניין הזה יש דמיון בין בני אדם לציפורים, כשם שאצל ציפורים נאמר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, כך אצל בני אדם ניתן לומר: אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה.