עומק, סבלנות ומבט רחב / רפי זברגר

כריתות כג ע''א

הקדמה

נלמד את המקרה השני מבין חמישה, המובאים במשנה הארוכה, שהחלה בדף הקודם ומסתיימת בדף שלנו.
חמשת המקרים עוסקים בחיובי קרבנות למקרי ספק אכילת איסור:

חתיכת חלב וחתיכת חולין, אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל - מביא אשם תלוי. אכל את השניה - מביא חטאת.

אדם שיש לפניו שתי חתיכות, אחת חלב האסורה, והשנייה חולין המותרת. אם אכל חתיכה אחת ואינו יודע אם אכל את החלב האסור או חולין המותר – מקרה קלאסי שמביאים לגביו אשם תלוי. זאת כיוון שאם יוודע כי אכל חלב יתחייב להביא קרבן חטאת.
אך אם לאחר מכן יאכל גם את החתיכה השנייה – חייב חטאת שבכל מקרה אכל את החלב.  

אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה - זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי. רבי שמעון אומר: שניהם מביאין חטאת אחת, רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת.

אם היו שני אנשים, וכל אחד אכל חתיכה אחת מהשניים, לפי תנא קמא – כל אחד מביא אשם תלוי, כיוון שכל אחד מהם אכל ספק, שאם היה נודע לו, היה מתחייב קרבן חטאת. נעיר כי תנא קמא סובר כדעה המחייבת אשם תלוי, גם כשיש רק חתיכה אחת (ולכן גם השני מתחייב באשם תלוי).
רבי שמעון סובר לשיטתו, כי מביאים קרבן חטאת אחד, כיוון שבוודאי אחד מהם אכל חלב, ולכן מתנים ביניהם, שאם השני חטא – הרי זה קרבנו וחלק הראשון מחול, ואם הראשון חטא הרי זה קרבנו וחלק השני מחול.  

רבי יוסי חולק וסובר כי שניים לא יכולים להביא קרבן חטאת בתנאי. מה כן סובר רבי יוסי נידון בגמרא, ובהמשך כאן. 

הנושא

אמר ליה רבא לרב נחמן: לרבי יוסי, חטאת הוא דלא מייתו שניהן, הא אשם תלוי מייתו שניהם - היינו תנא קמא!

רבא מקשה לרב נחמן: מדברי רבי יוסי שאמר כי שניהם לא מביאים חטאת, ניתן להסיק לכאורה כי שניהם מביאים אשם תלוי. אם כך שואל רבא – זה בדיוק דעת תנא קמא, ומה מחדש רבי יוסי?

וכי תימא חתיכה משתי חתיכות איכא בינייהו? והתניא, רבי יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי.
מנסה הגמרא להעמיד את מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי בשאלה, האם מותר להקריב אשם תלוי רק אם יש שתי חתיכות לפניו, או אפילו אם יש רק חתיכה אחת שהיא ספק חלב ספק מותר (חולין או שומן..). לפי העמדה זו רבי יוסי סובר כי ניתן להקריב רק אם יש שתי חתיכות, ולכן לדעתו, השני לא יקריב כלום (לא חטאת כי זה ספק, אבל גם לא אשם תלוי כיוון שזו חתיכה אחת) ותנא קמא סובר כי ניתן להביא אשם תלוי גם על חתיכה אחת ולכן שניהם מביאים אשם תלוי.              
הגמרא דוחה אפשרות זו, כיוון שלמדנו בברייתא במפורש שגם לדעת רבי יוסי שניהם מביאים אשם תלוי. כלומר, גם השני שנשארה לו רק חתיכה אחת מביא אשם תלוי.
אמר ליה: הא קא משמע לן דמאן תנא קמא - ר' יוסי.

לאור הדיון לעיל מגיעה הגמרא למסקנה כי אמנם רבי יוסי אינו חולק על תנא קמא, והמשנה באה ללמד אותנו בסיפא של המקרה, כי דעת התנא קמא אינה אלא דעתו של רבי יוסי.
לאור מסקנת הגמרא נחזור ללשון המשנה וננסה להסבירה:

• רבי שמעון אומר: שניהם מביאין חטאת אחת – הלשון רבי שמעון אומר מעידה כי הוא חולק (שהרי לא כתוב אומר רבי שמעון), ואמנם רבי שמעון חולק על תנא קמא, וסובר כי לא מביאים שני קרבנות אשם תלוי, כיוון שכאמור אחד בוודאי אכל חלב, אלא רק קרבן חטאת אחד בשותפות, כמתואר לעיל.
• רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת – גם כאן הלשון מעידה על מחלוקת, ואמנם רבי יוסי, שהוא בעצם תנא קמא חולק על רבי שמעון. (לא רק רבי שמעון על תנא קמא, אלא גם תנא קמא חולק על פתרון של רבי שמעון). שלפי רבי שמעון שניהם יחדיו מביאים קרבן חטאת אחת, ולפי רבי יוסי (תנא קמא) מביאים שני קרבנות, כל אחד אשם תלוי, מכיוון שלדעתו לא ניתן להביא קרבן חטאת בשותפות במקרה של ספק, במנגנון של ''מחילה'', כפי שתואר לעיל בשיטת רבי שמעון.

אם כן, בעצם פעמיים אומרת המשנה שרבי שמעון חולק על תנא קמא. בפעם הראשונה אנו לא יודעים מיהו תנא קמא, ובפעם השנייה התוודענו לכך שתנא קמא הוא רבי יוסי והוא כאמור חולק על פתרונו של רבי שמעון.

מהו המסר?

ננסה להבין מדוע המשנה לא נקטה כבר בתחילה כי דעת תנא קמא היא בעצם דעתו של רבי יוסי, ודרך זה נלמד מספר מסרים חינוכיים מעניינים:

1. לפעמים, ואולי בדרך כלל, חשוב מה נאמר, מהי האמת, ללא התייחסות כל כך למי אמרה. זו ''אמירה נקייה'' ללא נגיעות, המאפשרת "קבלה" נוחה יותר.
דרך זו מלמדת אותנו לעשייה ולנתינה, מבלי לחפש את הקרדיט המגיע בעקבות אותה עשייה או דיבור.

2. אולי המשנה ביקשה ללמד אותנו לקרוא עד הסוף, ואז בעצם להבין גם את ההתחלה. זהו מסר חשוב לחיים, המלמד לבחון תהליכים, או אפילו אנשים מתוך תמונה כוללת, ולא במבט ראשון ולא רציני.
יישום מסר זה דורש סבלנות ומתינות, תכונות חשובות כשלעצמן.

3. לימוד והסקת מסקנות מתוך המקרה והסוגיה בעצמה. לימוד המשנה לעומק (לפעמים גם דורש השוואה למקורות אחרים), בעצם הביאה אותנו למסקנה המתבקשת.
המסר הוא, דרישה וחקירה של כל נושא לעומק, תוך כדי שאלות ותשובות, ובכך להשתדל שלא להאכיל את התלמיד את התשובה בכפית, אלא לתת לו להגיע למסקנה בעצמו.

למדנו כי האמת דורשת עומק, סבלנות ומבט רחב. לעיתים הדברים החשובים ביותר נאמרים בלחישה או באנונימיות, ותפקידנו הוא ללמוד לקרוא את המפה כולה כדי להבין את עומק כוונתו של העומד מולנו.

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]