כנגד היום
יומא סב ע"ב
"ההוא מיבעי ליה לכדתניא: שנים ליום - כנגד היום".
פירש רש"י: "כנגד היום - כנגד זריחת השמש". כלומר שהמילה יום משמעותה שמש ולא משך זמן הארתו.
וכך מוכח במסכת חולין דף ס ע"א: "אזל אוקמיה להדי יומא (נגד השמש. רש"י) בתקופת תמוז, א"ל: איסתכל ביה! א"ל: לא מצינא, א"ל: יומא, דחד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן!".
וגם בעמוד ב' שם: "אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה: יומא (חמה. רש"י) נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב: (בראשית א, יד) וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים". לדעת רבי, בכלל תקופותא כל שאינו בכלל מוֹעֲדִים, שהרי בתוספתא ובספרא למד דין שנה דכבש ופרה מלשון שנה תמימה האמור בגאולת בתים.
שחיטת התמיד משיאיר המזרח אך העלאתו למזבח מהנץ החמה וזה גם זמן תפילה.
כתוב: (דברים ט, יח) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. אריכות זו מעלה יש בה כדברי רבי אליעזר: (ברכות דף לד ע"א) "כלום מאריך יותר ממשה רבינו?". מכאן שדי שיתחיל לפני שקיעת החמה, כמבואר בגאונים. את"ל שצריך שתהיה שהות להשלים תפילה ביום, גם השיעור בזה מבואר בדברי רבי אליעזר: "כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: אל נא רפא נא לה".
