מניין שכל התדיר קודם?
זבחים פט ע"א
"כל התדיר מחבירו קודם את חבירו, התמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה, שנאמר: (במדבר כח, כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה.
גמ'. מנא לן?
מנא לן?! כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר!
דילמא תמידין הן דקדמו למוספין משום דתדירי, מוספין למוספין מנא לן?
אמר רבי אילעא:
דאמר קרא (במדבר כח) כאלה תעשו ליום שבעת ימים, אלה כאלה. והאי מיבעי ליה לגופיה! אם כן, ניכתוב אלה תעשו ליום. אי כתב אלה תעשו ליום שבעת הימים, הוה אמינא: אלה לשבעת הימים (אין מידי אחרינא לא)! ליום כתיב. ואכתי אימא: אלה ליום, אבל שאר יומי לא ידענא כמה! אמר קרא: תעשו, שיהו כל העשיות שוות.
אביי אמר:
מגופה דקרא, אם כן, לימא קרא מלבד עולת הבקר ותישתוק, אשר לעולת התמיד למה לי? למימר, דהך דתדירא תיקדום".
את אופן הדרשה פירש רש"י על המשנה:
"מלבד עולת הבקר – העשויה כבר משמע, אלמא תמידין קדמי למוספין".
רש"י פירש כן לפי ההבנה הראשונה בגמרא ואליבא דרבי אילעא, שכן לאביי נדרש מסוף הפסוק – אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד, משמע שה'תמידיות' – התדירות – היא הגורמת לקְדימה.
וקשה:
א) אם משמעות 'מלבד' – העשויה כבר משמע, למה שואלת הגמרא: "מוספין למוספין מנא לן?" הרי מקרא מפורש במוסף של ראש השנה: (במדבר כט, ו) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ, הרי שמוסף ראש חודש קדם למוסף ראש השנה. וממנו נלמד לשאר מוספים, שהרי לא הקשו אלא שמא תמידין דוקא שאני, משום דתדירי, כלומר "תמיד בכל יום" כדברי רש"י.
ב) ציין היפה עינים למסכת בבא קמא דף קיא ע"א:"שהמביא גזילו עד שלא הביא אשמו {יצא, הביא אשמו עד שלא הביא גזילו - לא יצא}. מנהני מילי? אמר רבא, דאמר קרא: (במדבר ה') האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו, מכלל דכסף ברישא. אמר ההוא מרבנן לרבא: אלא מעתה, (במדבר כ"ח) מלבד עולת הבקר, הכי נמי מכלל דמוספין ברישא? והתניא: מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר: (ויקרא ו') וערך עליה העולה, ואמר רבא: העולה - עולה ראשונה! אמר ליה: אנא (במדבר ה') מאשר יכפר בו נפקא ליה, ועדיין לא כיפר".
וכיצד ההבנה הראשונה היתה שמשמעות 'מלבד איל הכפורים' שהוא בסוף, בדיוק ההיפך מבסוגיתנו? ואפילו למסקנה קשה, הרי מכל מקום מצינו שלשון 'מלבד' אין משמעותו שאיל הכפורים צריך להיות לבסוף, אדרבה, אם עשה כך פסל!
ג) אמרו במסכת יומא דף ע ע"ב: "ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, שנאמר (במדבר כט) שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים". אמנם הריטב"א כתב שהדרשה היא מהיתור, אבל סוף סוף המשמעות של 'מלבד' היא כדלעיל בבבא קמא.
ד) גם בבמדבר ו, כא: זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ, מִלְּבַד אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר, אין משמעות 'מלבד' – 'העשויה כבר'. וכן בסוף פרשת המוספים עצמה (במדבר כט, לט) כתוב: אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם. ומבחינת המשמעות לא נראה הבדל בין מלבד לבין לבד.
ונראה לפרש שגם מלכתחילה הגמרא הבינה שהלימוד הוא ממילת 'התמיד' – שהקדימות היא משום התדירות. לכן הביאה המשנה את הפסוק בשלימותו. ובתחילת הגמרא: "כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר" כוונתה לסוף הפסוק המובא במשנה, כדרכה במקומות רבים בציטוט משנה או פסוק. ועל כך הקשתה הגמרא שמא הכוונה היא רק לתמידות יום יומית. והשיב אביי שמילת עֹלַת כפולה, ודי היה לכתוב: מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר תָּמִיד. ודבריו: "לימא קרא מלבד עולת הבקר ותישתוק", אין פירושם שהפסוק לא ימשיך כלל, אלא ישתוק רק מהמילים הסמוכות: אֲשֶׁר לְעֹלַת.
הקשה ידידי הרב ברוך כהנא, מנין יש משמעות ממילת התמיד לבדה שהתדירות מקדמת? אדרבה, גם לרש"י גם לאביי נצרך הלימוד ממילת 'מלבד' להקדים! וכן מפורש בדברי ברש"י מסכת ברכות דף נא ע"ב: "תדיר קודם - נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה, מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין, וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירה, למילף דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב, ומכאן אתה למד לכל התמידין".
ודבריו הם דברי אביי.
והרשב"ם במסכת פסחים דף קיד ע"א העתיק דברי רש"י אלו.
והשבתי שניתן ללמוד ממילת התמיד לבדה, שכן מבינה הגמרא שלא בא הכתוב להזכיר ולציין 'התמיד' אלא לומר ששבח התדירות הוא הגורם בעניין הקדימוּת. מה גם שידוע שהתמיד ראשון מהלימוד המובא בכמה מקומות בש"ס והביאו התוספות כאן: "מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר: (ויקרא ו) וערך עליה העולה, ואמר רבא: העולה - עולה ראשונה".
ואמר הרב ברוך כהנא שביאור נוסף בו יתורצו הקושיות ניתן לומר על פי פירוש העמק דבר על אותו פסוק:
"מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד. אריכות לשון הוא ובא ללמדנו דברגלים מקדימין עולת התמיד לכל יום חול, וכדתנן ביומא פ"א דברגלים לא הי' קריאת הגבר מגעת עד שהי' עזרה מלאה מישראל. ומשמעות הבוקר בהשכמה ומזה הרגל למדנו בכל רגלים".
לפי דבריו י"ל שגם סוגייתנו דרשה ממילת 'הבקר' שהתמיד 'מבקיר' ומוקדם.
ואין לדחוק כך גם ברש"י בסוגייתנו משום דבריו המפורשים בברכות.
והקשתי על הלימוד ממילת הבוקר, הרי שואלת הגמרא:
"דילמא תמידין הן דקדמו למוספין משום דתדירי".
הרי שהגמרא כבר ידעה שהקדימות היא משום תמידיות ותדירות. אם לא כן היה לה להקשות: דילמא תמידין הן דקדמו למוספין משום שגילה הכתוב דוקא בהם שהן מוקדמים, ממילת 'הבוקר', או ממילת 'העולה'. קושיה זו קשה גם על הלימוד ממילת 'מלבד'.
אמנם י"ל שהגמרא הזכירה 'תדירי' כי כך אמרה המשנה. ורצתה הגמרא רק לחזק את הקושיה, ולומר, שגם אם תמצי לומר שיש חשיבות לתדירות, אינה דומה תדירות יומיומית לתדירות יחסית.
