איך ניתן לרצוח באמצעות דיבור?

הרב דב קדרון

חולין נג ע"א

בגמרא מדובר על בהמה שנקב אותה קוץ, ואומר על זה רב נחמן שאם הנקב מגיע לחלל הבטן - הבהמה טרפה. רש"י מסביר שהחשש הוא שמא הקוץ נקב את המעי הדק, שזוהי סיבה להגדרת הבהמה כטרפה, וב"בירור הלכה" מובא שיש גם חשש שמא הקוץ נקב איברים פנימיים אחרים, כגון הריאה, הלב והמרה.

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים, האם מועילה בדיקה? לפי דעה אחת אם קוץ חדר לחלל הבטן צריך לבדוק אם ניקב אחד האיברים שנקב פוסל בהם, ואם לא נמצא נקב - הבהמה כשרה, אולם לפי דעה אחרת אין אפשרות לבדוק, כי ייתכן שגם אם לא רואים זאת - יש נקב, אלא שהוא כל כך דק ועדין עד שאינו ניכר לעיניים.

כשם שקוץ דוקר, כך יש גם מילים שיכולות לדקור את נפש השומע, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי יב,יח): "יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּֽא". וכותב על כך רבנו יונה (שערי תשובה שער ג,קיא) שדיבור שגורם לאדם להתבייש חמור יותר מהמבקש להרוג את חברו, "כי צער הכלימה מר ממוות". כך כותב גם בעל ספר חסידים (סימן נד) שהמבייש פני חברו ברבים או מצערו בפני מי שמתבייש או מצטער - זוהי "רציחה שאינה ניכרת לעיניים", כי הנזק שנגרם לנפש המושפל שווה לרציחה ואף חמור ממנה מבחינה מסוימת.

מכאן ניתן ללמוד עד כמה יכול אדם להזיק לשני בדיבור. לפעמים יוכל המדבר לדעת שנגרמה פגיעה בנפשו של השומע, בדומה לחור הנראה לעיניים באחד האברים הפנימיים של בהמה שנגרם על ידי קוץ, אולם לפעמים הפגיעה היא כל כך דקה ועדינה, עד שאינה ניכרת, כמו חור שאינו נראה, אולם היא קיימת.