הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא כתנאי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים צ ע"א
"לימא כתנאי: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, רבי עקיבא אומר: מועלין בהן וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא; מאי לאו בדהדר עיילינהו פליגי, ובהא פליגי, דמר סבר: מיפסלי ביוצא, ומר סבר: לא מיפסלי ביוצא! אמר רב פפא: בדהדר עיילינהו כ"ע לא פליגי, והכא בדאיתנהו אבראי פליגי, ובהא פליגי, דמר סבר: אין זריקה מועלת ליוצא, ומר סבר: זריקה מועלת ליוצא.
והא רב פפא הוא דאמר: בדאיתנהו אבראי כ"ע לא פליגי, בדעיילינהו לגוואי פליגי! ה"מ גבי שתי לחם דלאו גופיה דזיבחא, אבל אימורין דגופיה דזיבחא הוא, בדאיתנהו אבראי פליגי."  

1.
הגמרא אומרת "לימא כתנאי" על דינו של רבינא בר שילא [אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – פסולים]. ורבינא בר שילא סובר כרבי אליעזר ולא כרבי עקיבא.

2.
עונה רב פפא, שגם רבי אליעזר מודה לרבי עקיבא במקרה שהכניסם לפני זריקת הדם מפני שאינם נפסלים, ומחלוקתם היא אם זריקת הדם מועלת כאשר האימורים נשארו מחוץ לעזרה בשעת זריקת הדם.

3.
יוצא, אפוא, שלמסקנה אין דעת רבינא בר שילא מיושבת עם אף תנא מהחולקים במשנה. [ראה "מתיבתא", הערה ד].

4.
לגבי הביטוי "לימא כתנאי" יש שתי דעות. הדעה המקובלת והפשוטה מפרשת את הביטוי "לימא כתנאי" כך: הגמרא מנסה לברר האם דעת האמורא תלויה במחלוקת תנאים. בדרך כלל בסוגיות הש"ס הגמרא משיבה על "לימא כתנאי" באופן שדין האמורא מוסכם על כולם. בסוגייתנו לא כך. המסקנה היא, שדין האמורא לא מוסכם על כולם,

4.1
ולכן האמורא רבינא בר שילא יסביר את המשנה כפי שהגמרא הסבירה בתחילה [ולא כרב פפא], ושיטתו מתאימה לשיטת רבי אליעזר, ואמנם כן, שיטתו היא כ"תנאי".

5.
שיטה שניה טוענת שהביטוי "לימא כתנאי" הוא קושיה על האמורא. הקושיה היא: מדוע האמורא אמר דין שמתאים לתנא אחד ומדוע לא פסק באופן ישיר כאותו תנא. לפי זה קושית הגמרא היתה שאם דעתו של רבינא בר שילא היא כשיטת רבי אליעזר מדוע הוא לא אמר שהלכה כמותו? ועל זה אומר רב פפא: שדעתו של רבינא בר שילא לא מתאימה גם לרבי אליעזר. אם כן יוצא שאין דברי רב פפא תרוץ, אלא חיזוק הקושיה!!!

6.
לכן מסוגייתנו משמע שהביטוי לימא כתנאי" משמעותו כאפשרות הראשונה שהבאנו, כלומר, אין זו קושיה אלא בירור, האם דעתו של האמורא מתאימה דווקא לתנא מסויים או שמא מתאימה לשיטת כולם. ובאמת בסוגייתנו, רבינא בר שילא יאמר שדעתו מתאימה רק לרבי אליעזר, והוא לא יסביר את מחלוקת התנאים כפי ההסבר של רב פפא.