טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן - רימון מצוי
"ת"ר: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר: ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת. שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן" (זבחים, פח ע"ב).
שם עברי: רימון מצוי שם באנגלית: Pomegranate שם מדעי: .Punica granatum L
שם נרדף במקורות: רימונא שמות בשפות אחרות: ערבית - רמאן
נושא מרכזי: מהם רימונים שלא פיתחו פיהן?
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על הרימון הקש\י כאן.
המבנה החיצוני והפנימי של פרי הרימון הפכו אותו לסמל בתחומים שונים. הרימון מסמל ברכה בגלל מספר הגרגירים הגדול שבו ולכן הוא עולה על שולחננו בראש השנה כאחד מן ה"סימנים" בברכה של "ירבו זכויותינו כרימון". על שולי המעיל של הכהן הגדול אנו מוצאים את רימוני זהב. בגלל יופיו הרימון מסמל את הרעיה: "כפֶלֵח הָרִמּוֹן רַקָתֵךְ" (שיר השירים ד', ג'), "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵס רִמּוֹנִים" (שיר השירים ד', י"ג). יופיו של הרימון בא לידי ביטוי בדברי הירושלמי (סוכה, י"ד ע"ב): "רימונא פריו הדר ואין עצו הדר".
בגלל יופיו וערכו הסמלי הרימון שימש לקישוט בתחומים שונים. השתמשו ברימון לקישוט סוכות כפי שנאמר בתוספתא: "תולה בה אגוזין ורימונין וגלוסקאות ואשכולות של ענבים ועטרות של שובלין" (פ"א משנה ז'). אנו מוצאים רימונים כעיטורים למטבעות, ציורי קיר, פסיפסים (ראה תמונה 1 מפסיפס בית הכנסת במעון מהמאה ה – 5-6 לספירה), נרות חרס ועוד. גם אנחנו משתמשים ברימוני כסף או נחושת כקישוט לספרי התורה.
תמונה 1. רימונים מפסיפס בית הכנסת במעון - נירים (המאה ה - 5-6 לספירה).
לפני שנפנה לברר למה כוונת המונח "שלא פיתחו פיהן" נתאר את מבנה הרימון. הרימון נכלל במשפחת הרימוניים (Punicaceae) הנמנית עם סדרת ההדסאים (Myrtales), וקרובה למשפחת ההדסיים (Myrtaceae) על בסיס דמיון בצורת הפרחים - גביע נוקשה, עלי כותרת מפורדים וריבוי אבקנים. הרימון הוא עץ נמוך או שיח המגיע לגובה כ- 3 מטרים. עליו מסורגים, (1) מאורכים ומבריקים, וקצות ענפיו נוקשים ומחודדים ולכן הם דוקרניים. בחורף משיר הרימון את עליו ובתחילת האביב הוא שב ומלבלב. העלים הצעירים אדמדמים ומשנים את צבעם לירוק כחודש לאחר הלבלוב. בתחילת הקיץ (בחודשים מאי - יוני) פורח הרימון. פרחיו האדומים ערוכים במקבצים של שניים עד ששה. עלי הכותרת עולים מתוך גביע נוקשה דמוי כד ששוליו מפוצלים למספר שיניים מפושקות, כמעין כתר. פרי הרימון הוא ענבה (2) המכילה מאות זרעים והוא מתפתח מתוך הגביע.
לטובת הקורא שעדיין לא מכיר את מבנה הפרח נקדים כמה מושגים מבוטניקה (העזר בתמונות 2 - 3). הפרח מכיל את איברי הרבייה של הצמח ובדרך כלל האיברים הזכריים והנקביים נמצאים יחד בפרח. אברים אלו עטופים בעלי מעטפת שבדרך כלל היא כפולה: עלי מעטפת ירוקים בדרך כלל (ברימון הם אדומים) הנקראים עלי גביע ועלי מעטפת פנימיים יותר הנקראים עלי כותרת. החלק הזכרי הוא האבקנים המכילים גרגירי אבקה. החלק הנקבי כולל את השחלה המכילה את הביציות שהן תאי המין הנקביים, עמוד העלי והצלקת. תפקיד הצלקת לקלוט את גרגירי האבקה ולאפשר להם להעביר את גרעיני התא שלהם אל הביציות דרך עמוד העלי. חדירת גרעיני התא של גרגירי האבקה אל הביציות מהווה את תהליך ההפרייה. הביציות מתפתחות לאחר ההפרייה לזרעים ואילו השחלה מתפתחת לפרי. קיימים מיני צמחים בהם הפרי כולל לא רק את השחלה אלא גם חלקי פרח נוספים כמו שנראה ברימון שבו עלי הגביע והאבקנים משתתפים במבנה הפרי. ברימון ניתן להבחין בשני טיפוסי פרחים: 1. טיפוס דמוי כד בעל עמוד עלי גבוה המסוגל להתפתח לפרי בעקבות האבקה. 2. טיפוס דמוי פעמון בעל עמוד עלי נמוך שנושר מבלי להתפתח לפרי.
 |
|
 |
|
תמונה 2. דיאגרמה של חלקי הפרח |
|
תמונה 3. פרח רימון |
 |
|
 |
|
תמונה 4. נץ הרימון - קצוות עלי הגביע מופשלים לאחור |
|
תמונה 5. |
בפרי הבשל של הרימון אנחנו יכולים לראות שרידים הקשורים למבנה הפרח. במשנה בעוקצין (פ"ב מ"ג) מוזכרים חלקי הרימון: נץ, פטמה ומסרק. הגביע הנוקשה של הפרח גדל תוך כדי היווצרות הפרי ועוטף אותו כאשר בקצה נמצא ה"מסרק" המורכב מ – 5-9 עלי גביע. אליהם מחוברים האבקנים הרבים הנקראים בלשון המשנה "נץ". ה"נץ" הוא גם הגביע (ראה להלן). במרכז המסרק והנץ נמצאת ה"פטמה" שהיא בליטה מעוגלת, שריד עמוד העלי.
נפנה עתה לגופם של דברים. רש"י במקום מפרש: "שלא נפתחו פיהם - דרך רימונים כששוהין באילן אחר גמר בישולן מתפתחין מאיליהן כדרך שעושין קליפי אגוזים החיצונות". התופעה של התבקעות הרימונים לאחר שהייה ממושכת על העץ לאחר ההבשלה מוכרת היטב. יחד עם זאת פירוש זה מוקשה משום שמנין ההו"א לשזור דמות רימונים מבוקעים שהרי "אין עניות במקום עשירות". הייתכן שעושי המעיל המקפידים על "הידור מצווה" ומשתמשים לצורך הכנתו בחומרים יקרים ביותר יעלו על דעתם שניתן לשזור רימונים שאינם שלמים. ייתכן ויש לפרש בדרכו של הרב שטיינזלץ ב"תלמוד המבואר": "מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין יחד, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין רִימּוֹנִים שֶׁלּא פִּיתְּחוּ עדיין פִּיהֶן (שלא נפתח ה"כתר" שבראש הרימון)". הכתר הוא ה"נץ" כלומר קצוות עלי הגביע הנותרים בפרי המתפתח. בתחילת התפתחות הפרי קצוות אלו זקופים ורק לקראת גמר ההבשלה הם מתפסקים ומופשלים לאחור. גם בפסיפס בבית הכנסת במעון - נירים (תמונה 1) ניתן לראות שעלי הנץ אכן זקופים אולי משום שמבנה זה נראה לקדמונינו מהודר יותר.
ייתכן והקושיה על דברי רש"י מעיקרא ליתא וגם לדעתו ב"מתפתחין מאליהן כדרך שעושין קליפי אגוזים החיצוניות" הכוונה רק לנץ ולא להיווצרות סדקים בפרי עצמו. הצעה שונה לחלוטין להסבר דברי רש"י קיבלתי מאלקנה ארליך ואצטט את דבריו עם שינויים קלים:
אכן, צורת הרימון השלם נאה בעינינו וגם בעיני קדמונינו, אולם גם לגרגרי הרימון נוי מיוחד. למשל בהמחשה של יופיו של רבי יוחנן: "הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן יביא כוס של כסף צרוף וימלאנו גרעינים של רימון אדום, ויעטר כּליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל - ואותו זוהר מעין יופיו של ר' יוחנן הוא" (בבא מציעא, פ"ד על פי תרגום ספר האגדה רט"ז). מכאן שגם גרגרי הרימון נחשבים סמל ליופי.
כך מובנת ההוה אמינא: שמא ייעשו רימוני המעיל בדמות הפרי רימון הסדוק משום שמבעד לסדק - ה"פה" - יציצו הגרגרים וכך "ירוויחו" גם את נויו החיצוני של הפרי וגם את נויו הפנימי. לכן באה הברייתא ומחדשת שיש לעצב את הרימונים במעיל דווקא כפירות הרימון שלא פיתחו פיהן שכן המבנה השלם והסימטרי עדיף על פני ה"רווח" בהצצת הגרגירים.
צילם: אלקנה ארליך
(1) הם מחוברים לגבעול לסירוגין בניגוד למצב הקיים בעלים בעלי סידור נגדי שבהם העלים מחוברים לגבעול זה לעומת זה.
(2) ענבה הוא שמו של כל פרי עסיסי המכיל זרעים רבים כדוגמת הענבים או העגבנייה.
רשימת מקורות עיקריים:
ויקיפדיה – ערך: רימון מצוי
עולם הצומח המקראי – יהודה פליקס (עמ' 48).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 118).
לעיון נוסף:
פורטל הדף היומי - פרדס רימונים
עולם הצומח המקראי – יהודה פליקס (עמ' 48) על הרימון בספרות חז"ל.
גידולי ארץ ישראל בימי הביניים – זהר עמר על התפוצה של הרימון בארץ והממצאים הארכאולוגיים.
רימון מצוי באתר "צמח השדה"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
