הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הקדמת אמוראים מאוחרים
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים פז ע"א
"פירשו קודם חצות והחזירן לאחר עמוד השחר - רבה אמר: חצות שני עוכלתן, רב חסדא אמר: אין בהן עיכול לעולם. מתקיף לה רב יוסף: ומאן לימא לן דחצות בראש המזבח משויא להו עיכול? דילמא כל היכא דמשכחא להו משויא להו עיכול. שלחו מתם: הלכתא כרב יוסף. איתמר נמי, א"ר חייא בר אבא: פירשו קודם חצות והחזירן אחר חצות - לא נהנין ולא מועלין. וכן תנא בר קפרא: פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות - יוצאין מידי מעילה. א"ל רב פפא לאביי: וכי מאחר דשלחו מתם הילכתא כרב יוסף, וא"ר חייא בר אבא, וכן תני בר קפרא, רבה ורב חסדא במאי פליגי? אמר ליה: בשמנים."
1.
בסוגייתנו מחלוקת בין רבה ורב חסדא.
2.
רב יוסף חולק עליהם ומשתמש בביטוי "מתקיף", ואין מענה על הקושיה.
3.
לאחר מכן הגמרא מביאה, שחכמי ארץ ישראל שלחו להודיע ש"הלכתא כרב יוסף".
4.
והגמרא ממשיכה להביא הוכחות לרב יוסף מדברי רבי חייא ומבר קפרא.
5.
שתי ההוכחות האחרונות לרב יוסף הם מחכמים שקדמו לרבה ורב חסדא.
6.
ומפני שכל החכמים שקדמו לרבה ורב חסדא חולקים עליהם שואלת הגמרא מה יענו על כך רבה ורב חסדא, והתשובה היא שהם מדברים על מקרה אחר, מיוחד.
7.
לגבי הביטוי "הלכתא כרב יוסף"
תוספות מסכת זבחים דף פז עמוד א:
הילכתא כרב יוסף - פירוש יפה אמר ואין זה פסק הלכה ולא שייך למיפרך הילכתא למשיחא דהא לבסוף נמי מוכח דלא פליגי עליה וא"כ הלכה למה לי.
מעיר תוס' שהביטוי "הלכתא" בסוגייתנו אין זה פסק הלכה מפני שמוכח "לבסוף" שלא חולקים על רב יוסף [לעיל בסעיף 6], וממילא אין להכריע כאן הלכה.
7.1
ולכן מסיק תוס' שמשמעות הביטוי "הלכתא" בענייננו איננו פסיקת הלכה אלא כוונת חכמי ארץ ישראל היתה לומר שדברי רב יוסף הם "פרוש יפה".
8.
תוס' מעיר שאם באמת הכוונה בביטוי "הלכתא" היתה לפסיקת הלכה היה ניתן להקשות "הילכתא למשיחא?", כלומר, הכלל הוא שאין מכריעים הלכה בנוסח "הלכתא" בעניין שהוא הלכתא למשיחא.
כמו שהגמרא מקשה לעיל במסכת זבחים דף מה.
8.1
ובמסכת סנהדרין דף נא תוס' מעירים 2 הערות:
א. לא אומרים "הלכתא למשיחא" כאשר מדובר על איסור.
ב. לא אומרים "הלכתא למשיחא" כשהנפקות היא בפרשנות הפסוקים.
8.2
וראה עוד ב"מתיבתא", כאן, הערה יא.
9.
ונראה לי להעיר: סדר הופעת האמוראים בסוגיה היתה צריכה להיות לפי הסדר הכרונולוגי:
בר קפרא - תלמיד של רבי
רבי חייא בר אבא – תלמידו של רבי יוחנן
רב יוסף
"שלחו מהתם".
ומדוע סדר הופעתם בסוגיה בתגובה לדברי רב יוסף הוא "הפוך".
9.1
אולי כי מקדימים חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל.
ספר מנוחת שלום, סופר יעקב חיים בן יצחק שלום, עמוד קעד:
"... אבל לדידי קושיא מעיקרא ליתא בס"ד כי כבר במקומו ייסדתי כלל שהמעיין בתלמוד בעינא פקיחא ובשום שכל יראה שדרך מסדרי התלמוד תמיד לקבוע בתחילה מימרות דאמוראי בבל ורק אחר כך יביאו דברי אמוראי ארץ ישראל והראיות לזה אך למותר יראם המעיין כאשר ישית לבו לזאת..."
10.
יתכן לומר הסבר אחר: למעשה הגמרא מקשה על רבה ורב חסדא גם מרב יוסף וגם מהאמוראים הקדומים יותר. וכך נראה מלשון הסוגיה:
וכי מאחר דשלחו מתם הילכתא כרב יוסף, וא"ר חייא בר אבא, וכן תני בר קפרא, רבה ורב חסדא במאי פליגי? אמר ליה: בשמנים
ולכן, בסוף המהלך הגמרא קובעת שלמעשה גם רבה ורב חסדא מסכימים לדברי רב יוסף ולשאר האמוראים – כך שהלכה למעשה ברורה.
