גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשמ"ט, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף פה ע"ב
איך השתמשו בשופרות אילו של יצחק - וכי לא הוקרבו עם האיל על גבי המזבח?
במתן תורה כתיב (שמות יט, יג): "במשוך היובל המה יעלו בהר", ופירש"י ז"ל: "היובל... שופר של אילו של יצחק היה", ומקורו טהור ממדרש רז"ל (פרד"א פ"ל): "רבי חנניא בן דוסא אומר, אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה: אפרו של איל - הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי, גידי האיל - אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם, עורו של איל - הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל... קרניו של איל של שמאל - שתקע בו בהר סיני... ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל - שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא...".
והעיר שם הרמב"ן: "ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות...". הערתו היא ממה ששנינו במכילתין (פה ע"ב): "הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברים יעלו, שנאמר (ויקרא א, ט) 'והקטיר הכהן את הכל', פירשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב, כז) 'ועשית עולותיך הבשר והדם'", ולכן תמוה, היאך השתמשו בקרנים בשעת מתן תורה – אחרי שכבר הוקרב ונשרף על ידי אברהם אבינו אחרי עקידת יצחק בנו. ומחמת קושיא זו כתב:"אולי גבל הקב"ה עפר קרנו והחזירו למה שהיה..." (וכ"כ שם רבינו בחיי). וכתב על כך בטורי זהב עה"ת: "ודברי הרמב"ן בזה הם אמת, אע"פ שאמר על זה 'אולי', מ"מ הוא האמת הגמור, ומצינו בטיטוס הרשע שצברו את עפרו בכל יום ודנו אותו, ק"ו למדה טובה שהוא ית' נוטל עפר השריפה הקדושה ובורא ממנו בריה חדשה".
אולם המזרחי כתב על דברי הרמב"ן: "ולא ידעתי מי הכריחו לזה הפירוש, שיותר נכון היה לו לפרש האגדה הזאת כשפירש ממקום חבורו, ששוב אינו ראוי להקטרה, כמו ששנינו בזבחים: 'צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים, בזמן שהן מחוברין, מקטירין את הכל, ואם פירשו - לא יעלו'...", כלומר, יתכן שנפרשו הקרנים בתחילה, ולכן לא העלה אותם אברהם אבינו ולא נשרפו.
גם ה'אור החיים' הק' עמד בזה בפר' ויקרא עה"פ "והקטיר הכהן את הכל", וכתב שלשה תירוצים, וז"ל: "'את הכל' אמרו ז"ל 'לרבות הקרנים והטלפים' וכו', וקשה למה לא הקריב אברהם את השה לעולה בקרניו וגו' והניח קרניו לשופרות כמאמרם ז"ל (פדר"א שם), ואולי שהקריב הכל ופקע מעל המזבח, כדתנן (זבחים פו): 'וכולן שפקעו מעל המזבח לא יחזיר'". ויצויין, שבחי' מהרי"ל דיסקין עה"ת (סו"פ וירא) כתב כן מעצמו, בהטעימו, שבגלל שהאיל היה זקן - מששת ימי בראשית נתקשו הקרנים מאוד, ולא היה האש יכול לשלוט בהן, ונתפקעו מעל המזבח, והדין הוא ששוב לא יעלו על גבי המזבח (וע"ע 'גור אריה' יתרו שם, שהקרניים וכן כל מה שנמנה בפרקי דר"א - לא נשרפו בדרך נס, ויעו"ש).
עוד כתב האוה"ח הק': "או אפשר שנתלש מעליו קודם זריקה, ולא נתרבו הקרנים וכו' להקרבה אלא בעודן מחוברים, אבל נתלשו אפילו עלו לראש המזבח ירדו, דכתיב 'ועשית עולותיך הבשר' וגו', ומותר בהנאה, וכדרבי זירא שאמר בפרק המזבח מקדש (זבחים פו.) 'נתלש קודם זריקה שרי למעבד מנייהו אפילו קתא דסכיני'".
תירוץ זה הוא מעין תירוץ המזרחי הנ"ל, אכן בשינוי זעיר, שמדברי המזרחי משמע שהקרנים נתלשו בעודם בחיים, וכבר תמה על כך המהר"ל ב'גור אריה': "ולא הועיל כלום, שאם פירש מחיים ולא היה ראוי להקטרה, אם כן לא היה נקרב תחת יצחק, ומאי חשיבות זה השופר של אילו של יצחק, כיון דפירש מן האיל", אכן, בדברי האוה"ח הק' נראה, שנתלשו אחרי שחיטה קודם זריקה.
ולהעיר, כי אם אמנם שאחרי שנתלשו אין מעלין את הקרנים והטלפים על גבי המזבח, עדיין יש לתמוה - מדוע תלשן אברהם אבינו אחרי שחיטתם קודם זריקת הדם, ולמה לא קיים מצות הקרבת העולה בכל פרטיה - עם כל האיברים המחוברים, ויתכן שנסיק מתוך כן, שגם בהיותם מחוברים אין שום מצוה להעלותם על גבי המזבח, ואין בזה כי אם היתר ורשות שמותר להעלותם על גבי המזבח בהיותם מחוברים, אמנם אין שום חובה להשאירם מחוברים ולהעלותם, ולכן שפיר תלשן אברהם אבינו גם לכתחילה, וכבר מובא ספק זה ב'שפת אמת' בסוגייתנו (פו. ד"ה יכול) - אי חובה היא להעלות את כל העצמות והאיברים המחוברים, או שאינו אלא היתר ורשות בעלמא, ויעו"ש.
התירוץ השלישי הוא: "שעדיין לא נתנה תורה, והגם שאמרו ז"ל (יומא כח:) 'קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, כבר כתבתי בפרשיות אבות שזה היה לרצון, כל שאין הכרח בדבר לאיזו סיבות זכות, כמו שתאמר נישואי תמר ליהודה נישואי שתי אחיות ליעקב וכדו', וכמו כן קרני איל עמדו לנס בהודעה נבואיית (ב"ר נו, י), ולזה לא קיימו מצות העתידות להקטיר קרניו" [וכבר האריך בזה בפר' ויחי (מט, ג), וז"ל בקיצור: "והנכון בעיני הוא כי האבות קבלו התורה משם, שקבל מנח, שקבל מחנוך, שקבל מאדם הראשון, אשר למדה מפי הגבורה... אך לא נצטוה אלא על ז' מצות, שאם יעבור עליהם יהרג, אבל שאר התורה קרוב לשכר אם יעשה, ורחוק מן ההפסד אם לא יקיים... והאבות לצד חביבותם בה' וחשקם באושר עליון קיימו הכל... אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר ההצלחה להם, כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו בנשואי ב' האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההיא, כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה, כל עוד שלא נתנה תורה, ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור, כי האבות נביאים היו, וה' אמר להם לעשות כן"], ולאור דברים הללו, אפשר שנתלשו גם אחרי זריקת דמם, כי גם זה נכלל באלו המצוות שלא קיימו האבות הק', הגם שקיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה (ע"ע 'אמרי שפר' להגר"ש קלוגר פר' ויקרא שם).
