הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אף אנן נמי תנינא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים פה ע"א
"אמר עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - לא ירדו, נעשו לחמו של מזבח. א"ר זירא, אף אנן נמי תנינא: שנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים; ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק, אמרת: אם עלו לא ירדו, הכא דאם בא לזרוק זורק לא כל שכן! תרגמא: אקדשי קדשים. הרי פסח דקדשים קלים הוא! תרגמא: בשלא לשמן. תנן: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח - ירדו, הא שחוטין - לא ירדו; מאי לאו ל"ש קדשי קדשים, לא שנא קדשים קלים! לא, הא שחוטין - מהן ירדו, מהן לא ירדו."
יד מלאכי כללי התלמוד כלל סא
אף אנן נמי תנינא, קאמר כשאמורא חד מייתי סיעתא לדברי אמורא אחרינא וכאן הבן שואל למה זה לפעמים פריך מאי קמ"ל תנינא ופעמים מייתי סיעתא למלתיה וקאמר אף אנן נמי תנינא דכיון דאין דרך האמורא להשמיענו דין שכבר נשנה במתני' מן הראוי היה דלעולם לא לימא אף אנן נמי תנינא רק בכל המקומות הוה לן לאקשויי מאי קמ"ל תנינא והתשובה לזה הוא שכשבמשנה נשנה בפירוש אותו הדין שהשמיענו האמורא אז רגיל הש"ס לאקשויי מאי קמ"ל וכו' דכיון שהאמורא צריך שיהיה בקי בכל המשניות אין לו להשמיענו דין שבא בפירוש במשנה
אבל כשהדין יוצא מתוך דקדוק דברי המשנה ולא בא הדבר מפורש לגמרי רק שהמסייע הכריח כן מכח איזה קושיא או דיוק אז לא יצדק כלל להקשות עליו מאי קמ"ל תנינא שאין האמורא מחוייב להעלות על דעתו כל דקדוקי ופרטי הדינים היוצאים מן המשנה
אבל יתכן שפיר אז למימר אף אנן נמי תנינא וכלומר יש לי להביא סיוע לדבריך מדקדוקי דברי המשנה כן נלע"ד אחרי שדקדקתי בכמה מקומות בגמרא בשתי לשונות אלו וכגון זה כתבו רש"י והתוס' בפ"ב דחולין [דף] ל"א א' דלא פרכינן הא תנינא חדא זימנא במילתא דאתיא מדיוקי והיינו טעמא כדכתיבנא דכיון שלא בא מפורש במתניתין אין זה כפל ועל כגון דא רגיל תלמודא לתרוצי ולמימר פלוני דיוקא דמתני' אתאי לאשמועינן עיין שבת [דף] ל"ז ב' ושבועות [דף] כ"ט ב' ומצאתי מחודש בעירובין [דף] פ"ה ב' דמקשה מאי קמ"ל תנינא ומדיוקא מייתי לה ועיין הליכות אלי כלל תקי"ג:
כלומר, הביטוי "אף אנן נמי תנינא" פותח הוכחה ממקור תנאי לדין האמורא - עולא. ההוכחה נלמדת על ידי דיוק מאותו מקור תנאי ולא באופן מפורש.
הביטוי הנ"ל מופיע בדף זה בגמרא פעם נוספת בעמוד ב.
