הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אלו..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים פד ע"א
"מתני'. אלו אם עלו לא ירדו: הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולין וזרקו את דמו. רבי יהודה אומר: שנשחט בלילה, ונשפך דמה, ויצא דמה חוץ לקלעים - אם עלתה תרד; רבי שמעון אומר: לא תרד (שהיה פסולו בקדש), שרבי שמעון אומר: כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו, לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו.
ואלו שלא היו פסולין בקדש: הרובע והנרבע, והמוקצה והנעבד, והאתנן והמחיר, והכלאים והטרפה, והיוצא דופן ובעלי מומין, רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין; רבי חנינא סגן הכהנים אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מע"ג המזבח. כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו, וכולן שעלו חיים לראש המזבח - ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח - תרד, שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה. "
תוספות:
"הלן והיוצא - אע"ג דתני אלו תנא ושייר הנך דחשיב בברייתא בגמ' ושמא משום דמהני דהכא שמעינן דכל שכן הנהו ובברייתא נמי בגמ' דהנך דירדו לא חשיב זקן וחולה ומזוהם ונדמה וטומטום ואנדרוגינוס ושמא הוי בכלל הנהו דחשיב."
למרות שהמשנה נוקטת בלשון "אלו..." שמשמע שזוהי רשימה "סגורה" של מקרים שדינם "אם עלו לא ירדו", יש עוד מקרים כאלה המנויים בברייתא שהובאה בגמרא. תופעה כזאת נקראת "תנא ושייר", כלומר, התנא לא הביא את כל "הרשימה". ותוס' מעיר שיתכן שדווקא כאן "תנא ושייר" כי הדברים המנויים בברייתא נלמדים מקל וחומר מהמקרים המנויים במשנה.
והתוס' במסכת יבמות אומר, שבכל מקום ששונה התנא שני עניינים "אלו... ואלו..." [כמו במשנתנו], דרכו של התנא לשייר למרות הלשון "אלו. [ראה "מתיבתא", הערה יט, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמוד צא, ובהערה יז]
