צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין צלוחית מי חטאת שנפלו לתוכה מים

א. תנן התם: צלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהו - ר"א אומר: יזה שתי הזאות, וחכמים פוסלין.
ב. בשלמא רבנן סברי: יש בילה, והזאה צריכה שיעור, ואין מצטרפין להזאות.
ג. אלא רבי אליעזר מאי קסבר? אי קסבר אין בילה, כי מזה שתי הזאות מאי הוי? דילמא תרוייהו מיא קא מזי!
ד. אלא קא סבר יש בילה, אי קסבר אין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות?
ה. אלא קסבר הזאה צריכה שיעור, ואי קסבר אין מצטרפין להזאות, כי מזה שתי הזאות מאי הוי? ואי נמי מצטרפין להזאות, מי יימר דמלא ליה שיעורא?
ו. אמר ריש לקיש: לעולם יש בילה, והזאה צריכה שיעור, והכא במאי עסקינן - כגון שנתערבו אחת באחת.
ז. רבא אמר: לעולם יש בילה, והזאה אין צריכה שיעור, וקנסא דקנסו רבנן כי היכי דלא משתרש ליה.
ח. רב אשי אמר: אין בילה יזה שתי הזאות. 
 

מהלך הסוגיא

סעיפים א-ב, הסבר שיטת רבנן

נחלקו ר"א ורבנן בדין צלוחית מי חטאת שנפלו לתוכה מים פסולין. ר"א מכשיר אם מזה שתי הזאות, וחכמים פוסלים. 
שלוש הנחות עומדות בבסיס הפסול של רבנן:

1. יש בילה
2. הזאה צריכה שיעור
3. אין מצטרפין להזאות

כיוון שבכל אחת מהטיפות מעורבים מים פסולים (יש בילה), בכל הזאה חסר מהשיעור (הזאה צריכה שיעור), ואף אם יזה שוב לא יועיל (אין מצטרפין להזאות). 


סעיפים ג-ה, הקושי בשיטת ר"א

לכאורה ניתן להסביר את שיטת ר"א על ידי שלילת אחת (או יותר) מההנחות. אלא שמפירוט האפשרויות מתברר שאין בכך הסבר. כיצד?

אם שוללים את ההנחה הראשונה (סעיף ג) לא מועילות שתי ההזאות כיוון שיש אפשרות ששתיהן מהמים הפסולים. [לפי אפשרות זו לא רלבנטיות שתי ההנחות האחרות, דהיינו בין אם נסבור שהזאה צריכה שיעור ולא מצטרפות ובין אם הפוך, עדיין הנימוק של הפסול קיים]

אם לא שוללים את ההנחה הראשונה, אך שוללים את ההנחה השניה (סעיף ד) יקשה הפוך: מדוע צריך שתי הזאות, הרי כיוון שיש בילה בכל הזאה יש משהו מהמים הכשרים, ואם אין צריך שיעור נטהר בהזאה אחת [גם כאן לא רלבנטית ההנחה השלישית, אם הזאות מצטרפות או לא]. 

אם לא שוללים את שתי ההנחות הראשונות, אך שוללים את השלישית (סעיף ה) יקשה מדוע דווקא שתי הזאות מועילות, והרי יתכן שגם בשתי ההזאות לא הצטרף עדיין השיעור הראוי.
נסכם את העולה משלוש האפשרויות בתרשים הבא:



האגף השמאלי של התרשים מייצג את שיטת חכמים. לשיטה זו הפסול נובע מצירוף של שלושת הערכים השמאליים: יש בילה, צריכה שעור, ולא מצטרפות. מנגד, כל אחת משלוש ההתפצלויות ימינה מייצגת את שלילת אחת ההנחות, ואף אחת מהן לא מביאה לפסיקה של ר"א שיזה שתי הזאות. בקצרה: מבין ארבע משבצות הדינים במשנה אף אחת לא מכשירה בשתי הזאות. 

אמנם מהתרשים עולה קושי על ההסבר של שיטת רבנן. ניתן לראות שיש אפשרות נוספת של פסול, באגף הימני של התרשים: אין בילה, אך הגמרא לא הזכירה אפשרות זו, ואכן מרש"י משמע שהגמרא בחרה באפשרות השמאלית כרבותא ('נהי דיש בילה'). 


סעיף ו-ח, שלוש פרשנויות לשיטת ר"א

מבין שלוש הההצעות, זו של רבא היא הפשוטה ביותר כיוון שאינה מערערת על קביעות הגמרא בשלבים ג-ה, דהיינו אינה מתקנת את התרשים לעיל. רבא בוחר בשלילת ההנחה השניה של חכמים: הזאה אינה צריכה שיעור. אמנם בשלב ד הקשתה הגמרא על כך מדוע לא הסתפק ר"א בהזאה אחת והצריך שתי הזאות. ועל כך עונה רבא, שההזאה השניה היא גזרה בלבד, שלא ירוויח על ידי המים הפסולים. 

שתי ההצעות האחרות, של ר"ל ושל רב אשי מתבססות שתיהן על אוקימתא כמעט זהה, האוקימתא של ר"ל: התערבה כמות של הזאה אחת מים פסולים בכמות של הזאה אחת מים כשרים. האוקימתא של רב אשי: התערבו מים פסולים כל שהן במים כשרים. המשותף לשתי האוקימתות: מבין שתי הזאות יש בוודאי שעור הזאה מהמים הכשרים. 

כעת יש לברר לפי אילו הנחות יכולות אוקימתא אלו להכשיר את הזאת המים בשתי הזאות. לאור האוקי' החדשה היחס בין שלושת המשתנים שבתרשים אינו דומה ליחס שתואר לעיל. כך ייראה התרשים לאור האוק':



בתרשים זה האגף הימני ביותר מייצג את שיטת חכמים (תרתי לחומרא). 
האגף השמאלי ביותר מייצג את שיטת ר"א לפי רבא (תרתי לקולא). 
בתווך יש שתי משבצות המתאימות לשיטת ר"א. 

והנה ר"ל קובע שר"א מודה שיש בילה, כך שהוא לא יכול למקם את ר"ל במשבצת השמאלית מבין השתיים. הוא מוסיף שר"א מודה גם שהזאה צריכה שיעור, מה שמוביל אותנו למשבצת הימנית מהשתיים. אמנם באגף זה אין הבדל אם ר"א יסבור שיש ביאה או שאין, אך כפי שכותב רש"י עדיף להעמיד את ר"א ביש בילה כדי להימנע מהדוחקים בהמשך הסוגיא. 

לעומת זאת שיטת רב אשי היא שר"א סבור שאין בילה וזה מאפשר להעמיד את ר"א לפי השיטה שהזאה לא צריכה שיעור. 

[ההבדל בין התרשים הזה לתרשים הקודם הוא בנקודה אחת: הבילה שהיתה מעל משתנה השיעור 'ירדה' להיות מתחתיו. הסיבה היא, שבתרשים הקודם דובר על תערובת בשיעור גדול של מים פסולים, ולכן אם אין בילה לעולם פסול, ואילו כעת שהמים הפסולים הם לא יותר משעור הזאה אחת ייתכן שאף אם אין בילה יהיה כשר בשתי הזאות (אם הזאה ל"צ שעור, או אם הזאות מצטרפות)].

 

כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.