הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "מתקיף"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים פב ע"א
"מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע: מכדי איתרבו כל קדשים לגבי מזבח לענין מריקה ושטיפה חטאת דכתב רחמנא ל"ל? שמע מינה: חטאת אין, מידי אחרינא לא! והא לא דמיא אלא לתלמיד שמזג לרבו בין בחמין בין בצונן, אמר לו: אל תמזוג לי אלא חמין! אלא טעמא דרבי עקיבא מחטאת וכל חטאת; דתניא: חטאת - אין לי אלא חטאת,".
משמעות הביטוי "מתקיף" הוא בדרך כלל קושיה מכח סברא שמקשה אמורא על דברי אמורא אחר.
בסוגייתנו שמואל מצא מקור לדברי רבי עקיבא ורב הונא מקשה עליו מכח הסבר הפסוק. אם כן מדוע הוא בחר דווקא בביטוי הפתיחה "מתקיף"? [כי לפי סוגייתנו אפשר היה לפתוח בביטוי "מתקיף" כל מחלוקת ודיון סביב דרשות פסוקים.]
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תעו:
...
ושמא האי אתקפתא בכאן לאו דווקא אלא כמתמיה על הדבר כדי להבין טעמו ודכוותיה אשכחן בפרק המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא וכו' ופירש"י לשם דאמתני' קמתמה וכו' שיטה עכ"ל
וכן כתב ב"הליכות עולם", שער שני, פרק ראשון סעיף א, עמוד יז
מובא ב"שיטה מקובצת" שלשון "מתקיף" לפעמים כוונתו שמחפש את הטעם לדין במשנה/ברייתא.
ולא ברור לי מה ההבדל בין "מתקיף" רגיל לבין "מתמיה על הדבר" !!!
ואולי יש לומר כך בכוונת ה"שיטה מקובצת" [חידוש]: "מתקיף" על אמורא הכוונה היא שזוהי קושיה חזקה מסברא. אם לאמורא לא תהיה תשובה כראה שדינו יידחה להלכה.
אבל כשאומר "מתקיף" על תנא/משנה/ברייתא הכוונה היא שהדין באותם מקומות מקובל ולא יידחה כתוצאה מה"מתקיף", אלא שהאמורא שאומר ה"מתקיף" מעוניין לדעת את הנימוק הטוב של הדין.
וכך משמע מרבי יוסף קארו ב"כללי הגמרא" על "הליכות עולם" שם. וראה, שם, גם ב"יבין שמועה":
וכל זה וודאי סותר למאי דכתב איהו גופיה במציעא ובכתובות שהבאתי דלא כסברת הריטב"א וכיון שכן אנחנו לא נדע אהי מינייהו נסמוך,
ולפק"ד מסתברא לי דמ"ש בפ"ק הם דברי עיקר לאסמוכי עליהו טפי דאע"ג דמ"ש במציעא ובכתובות תרתי אינון עכ"ז ממ"ש בקמא שהביאו בהליכות עולם שלו שמע מינה דלאקבועי הלכה אתא ואזיל ומודה לדעת הריטב"א דלא שייך אתקפתא אלא אאמורא כן נראה לענ"ד
אבל מה אדבר ומה אצטדק דהא כל הני סוגיי דאייתינא מוכחי הפך זה וכבר חתרתי וצדדתי לכוין דבריהם אל כל אלין שמעתתי ולא יכולתי:
רק ברמז מתוך דבריו אולי אפשר לחדש ולומר שהביטוי "מתקיף" נועד ללמדנו שכך הלכה. ומכיון שהגמרא "תוקפת" את נימוקו של רבי עקיבא, אולי בזה היא מלמדת אותנו שהלכה לא כרבי עקיבא. [למרות שהחכם שהתקיף – רב הונא – כנראה הוא זה שמביא הסבר שונה לדברי רבי עקיבא]
