הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

סדר הדורות: אביי ורבי יוחנן

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה]

זבחים פא ע"א

"אמר אביי: לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה, אבל סוף חטאת [ועולה] - דברי הכל מקום עולה מקום שיריים
א"ל רב יוסף, הכי אמר רב יהודה: שירים צריכין איצטבא.
וכן אמר ר"ש [=רבי שמעון בן לקיש=ריש לקיש]: לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה, אבל סוף חטאת ועולה - דברי הכל מקום עולה מקום שירים.
א"ר יוחנן, ואיתימא רבי אלעזר: עדיין היא מחלוקת. מתיב רב הונא בר יהודה: קדש הם - שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו; מאי לאו סוף עולה ובכור, ושמע מינה: מקום עולה מקום שירים! לא, תחילת עולה ובכור. ומאי קא משמע לן? דאין עולין מבטלים זה את זה, האי +ויקרא טז+ מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא! תנאי היא, איכא דנפקא ליה מהכא, ואיכא דנפקא ליה מהכא. מתיב רבא: +ויקרא א+ והקריבו בני אהרן את הדם וזרקו ..."

 

1.
הביטוי "מקום עולה מקום שיריים" פירושו: מקום נתינת הדם בתחילת עולה [בקיר הזקוף מלמטה מחוט הסיקרא] הוא מקום כשר גם לנתינת השיריים של החטאת, ואין זה שינוי במקום הדם.

2.
בסוגיא נחלקו אמוראים בביאור המחלוקת במשנתנו ביו רבי אליעזר וחכמים.

3.
מבואר בסוגיה שאביי וריש לקיש סוברים אותה דעה, ואילו רב יוסף, רב יהודה ורבי יוחנן - חולקים עליהם.

4.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ב הלכה יא:

דמי קדשים שנתערבו, בין דם בדם, בין כוסות בכוסות, אם נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתנה אחת, יתן הכל מתנה אחת, וכן הניתנין מתן ארבע בניתנין מתן ארבע, יתן הכל מתן ארבע, נתערבו הניתנין מתנה אחת בניתנין מתן שתים שהן ארבע, יתן הכל מתנה אחת, נתערבו הניתנין למעלה בניתנין למטה, ישפך הכל לאמה והזבחים פסולין, אפילו נתערבו שירי החטאת עם דם העולה שמקום הכל למטה ישפך הכל לאמה.

הרמב"ם פוסק כחכמים לפי ביאורו של רבי יוחנן [ראה בפרשנים בהרחבה].

5.
מהמשך הגמרא עולה שרבא מקשה על רבי יוחנן, ומשמע שרבא ואביי באותה דעה, ומדוע הרמב"ם לא פסק כמותם, והרי הם "בתראי". כלומר, הם האמוראים המאוחרים יותר מרבי יוחנן וריש לקיש ורב יהודה ורב יוסף, והכלל הוא שהלכה כבתראי!

6.
ואמנם בזה שרבא ואביי חולקים על רב יוסף יתכן שאין הלכה כמותם, מפני שישנם פוסקים שהכלל של "הלכה כבתראי" אינו חל כאשר תלמיד חולק על רבו, ורב יוסף היה רבם של אביי ורבא.

6.1
גם אפשר ליישב ולומר, שהכלל של "הלכה כבתראי" תקף רק כשמחלוקת האמוראים היא מחלוקת עצמית בין האמוראים. וכלל זה אינו תקף בהכרח כשמדובר במחלוקת אמוראים שנועדה להסביר מחלוקת בין תנאים כבסוגייתנו.

7.
וניתן לתת הסבר נוסף: סדר הבאת האמוראים בסוגיה הוא: אביי, רב יהודה, רב יוסף, ריש לקיש ורבי יוחנן. סדר זה הוא "הפוך" לסדר הכרונולוגי [אולי בגלל שמקדימים את אמוראי בבל לאמוראי ארץ ישראל]. אפשר אולי לומר ש"עורך הגמרא" קבע את הסדר דווקא בצורה זו, כדי להביא את דברי רבי יוחנן בסוף הרשימה, כדי ללמדנו שהלכה כמותו.