הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אמר רב... רב... אמר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

זבחים עט ע"א

"רבא אמר: בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן, דמדינא סגי להו בכל דהו, ורבנן הוא דגזרו בהו דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה, וכיון דאיכא ריבויא לא צריך".

1.
על פי הניסוח "רבא אמר" משמע בפשטות, שרבא מיישב את הסתירה בדברי רבי יהודה באופן שונה ולא כמו אביי.

2.
הפרשנים אומרים, שהרמב"ם מסביר שדברי רבא כאן הם עצמאיים ולא קשורים לתרוצו של אביי, וכנראה שהרמב"ם גרס כאן "אמר רבא..." במקום "רבא אמר".
ראה "מתיבתא", הערה ו, ושם, ב"ילקוט ביאורים" עמוד כב.

3.
וראה בתוספות דף עט עמוד א:

ה"ג הא דידיה הא דרביה - בכוליה הש"ס דקים לן דר' יהודה ס"ל מין במינו לא בטל היינו משום דסמכינן אשינויא דרבא.

משמע מתוס', שמסביר לא כמו הרמב"ם. הוא מסביר, שרבא מתרץ באופן אחר את הקושיה לעיל [שאביי תרצה]. תוס' מוכיח את דבריו מכך, שמשמע מכל הש"ס שלא כתרוץ אביי [אליבא דרבי יהודה], ובאמת רבי יהודה סובר שמין במינו אינו בטל.

3.1
הערה: לכאורה משמע מתוס', שסוגייתנו היא סוגיה קדומה יותר משאר הסוגיות בש"ס שבהם מובאים דברי רבי יהודה לגבי ביטול מין במינו!

3.1.1
ולא זו אף זו, שאר הסוגיות בש"ס בנדון זה "נערכו" אחרי ש"עורך הגמרא" כבר ערך את סוגייתנו על פי הסברי אביי ורבא! ומתאים בעיקר לאותן סוגיות שמי שהסביר, שרבי יהודה סובר "מין במינו אינו בטל" הוא ה"סתמא גמרא"!