הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אימור דאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
זבחים עז ע"ב
"ורבי אליעזר, מאי שנא רובע ונרבע? דלא חזו, בעלת מום נמי לא חזי!
אמר רב הונא: בדוקין שבעין, ואליבא דר' עקיבא, דאמר: אם עלו לא ירדו. אימר דאמר ר' עקיבא - דאי עבד, לכתחלה מי אמר?".
הגמרא דוחה את ההסתמכות על דברי רבי עקיבא. הדחיה נפתחת בביטוי "אימר דאמר...". נשאלת השאלה האם ביטוי זה נאמר רק "דרך דחיה", כלומר כוונת הגמרא בדחיה לומר, שאין הכרח שרבי עקיבא אמר "לכתחילה", או שכוונת הביטוי "אימור דאמר" היא ללמדנו, שודאי הוא שרבי עקיבא לא אמר את דינו ב"לכתחילה", אלא רק "בדיעבד".
דוגמא לזה באבני מילואים סימן כח :
[כט] יש לו קנין בגופו של משכון. - והנה שיטת כמה מרבוותא דהא דאמרו אימר דאמר ר' יצחק שלא בשעת הלואה אינו אלא דיחוי ולקושטא אמר ר' יצחק אפי' בשעת הלואה וכן כתב הרשב"א והריטב"א.
הוא נוקט [בנושא שדן בו] שלשון "אימר דאמר" הוא רק לדחיה.
ונראה לומר שבכל סוגיה יש לדון לגופה אם לשון זה הוא רק לדחיית הקושיה/התרוץ/ההוכחה, או שההבחנה המובאת על ידי ביטוי זה היא הכוונה ה"אמיתית" של בעל המימרא.
