קושיה לשיטתו בלבד / יעקב מאיר

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

המשנה בדף פ. מביאה דיון בין ר' אליעזר ור' יהושע לגבי דין הניתנים במתנה אחת שנתערבו בניתנים בארבע מתנות. ר' אליעזר אומר שיש לתת את כל הדם המעורב בארבע מתנות ואילו ר' יהושע אומר שיש לתת את כולו במתנה אחת. למחלוקת זו שורש יסודי – 'אמר לו ר' אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע! אמר לו ר' יהושע: הרי הוא עובר על בל תוסיף!'.

אם יתן את כל הדם בארבע מתנות כשיטת ר' אליעזר, נמצא שהדם שהיה צריך להינתן במתנה אחת ניתן ביותר מתנות מכפי שצריך היה, והרי זה 'בל תוסיף', ולהיפך, אם יתן את כל הדם במתנה אחת תחסרנה שלוש מתנות מן הדם שהיה צריך להינתן בארבע והרי זה 'בל תגרע'. הטענות שקולות ורק אחרי דין ודברים שקול נוסף מעידה המשנה על טענה נוספת שאמר ר' יהושע, טענה שהכריעה את ההלכה כדבריו: 'ועוד אמר ר' יהושע, כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך'.

זו מחלוקת מופשטת כמעט, בעלת גוון פילוסופי. ודאי שהדם לא יוזה כמו שצריך היה להיות מוזה, ועכשיו נשאלת השאלה איזו 'מצוה הבאה בעבירה' עדיפה, ההוספה או ההחסרה? אומר ר' יהושע – עדיף שהפסול יארע מאליו ולא כמעשה שנעשה 'בידך', בצורה אקטיבית. אך התוספות 'אמר לו' שבדף עט: מכניסים "אקשן" אל תוך המחלוקת הסטרילית.

התוספות שואלים מדוע בכלל התחיל ר"א להקשות על ר"י מ'בל תגרע', הרי יכול היה לנחש מראש שר' יהושע יענה לו ב'בל תוסיף' והדיון יושווה? כדי לתרץ שולפים התוספות את דעת ר' אליעזר בתחילת המשנה (אצלנו בדף עט:) ר' אליעזר מחשיב דמים מעורבים שהוזו שלא במקומם 'כאילו הן מים' ולכן אין לו חשש 'בל תוסיף', שכן כל 'תוספת' כזו תחשב כמים. אך ר' יהושע איננו מסכים איתו, מבחינתו דם הוא תמיד דם ולכן יש לו חשש 'בל תוסיף'. ר' אליעזר לא העלה על דעתו שר' יהושע יקשה עליו, שהרי לר' אליעזר אין 'בל תוסיף' ולכן לא קשה לו. קושית ר' יהושע עומדת רק אליבא דדעתו של ר' יהושע. על פי התוספות ר' יהושע סוחף את ר' אליעזר במהלך מתוחכם אל תוך וויכוח הנשען על הנחות העבודה של ר' יהושע בלבד ובכך הוא כמו גורם לר' אליעזר להודות בעקיפין בכך שיש חשש של 'בל תוסיף' ולכן שהדם אינו נחשב כמים!

תשובה חריפה לחידוש שנון זה של התוספות מביא ר' דוד פרדו, בעל הפירוש 'חסדי דוד' על התוספתא. למשנתנו ישנה מקבילה בתוספתא. תחילתה של המקבילה דומה מאוד למשנה וההבדל המשמעותי ביניהם הוא במשפט הסיום: 'אמר לו ר' אליעזר: עדיין דבר שקול, מי מכריע? אמר לו ר' יהושע: אני אכריע. כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה והרי הוא בידי, כשאני מניחה כמות שהוא נמצאתי עובר לא תעשה ואינה בידי'. אין הבדל להלכה בין גירסת התוספתא לבין גירסת המשנה, אלא הבדל בניסוח בלבד. במשנה מנוסחת הוכחתו של ר' יהושע בגוף שני 'כשנתת עברת', אך בתוספתא בגוף ראשון 'כשאני עושה בידי נמצאתי עובר'.

מהו שורש ההבדל? בעקבות התוספות 'אמר לו' בוחן ה'חסדי דוד' את שני הנוסחים ובוחר בזה של התוספתא. טוב יותר לנסח את מסקנתו של ר' יהושע בגוף ראשון, אומר ה'חסדי דוד', שהרי לר' אליעזר אין כאן 'בל תוסיף' אפילו לכתחילה, וכל התירוץ כולו מתיישב על הדעת רק אליבא דר' יהושע. לכן טוב יותר לגרוס 'כשאני עושה בידי' – 'אני' דייקא, 'אני' ר' יהושע ולא ר' אליעזר.