גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשמ"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף עג ע"ב
ביטול חד בתרי - מתורת ודאי או מתורת ספק?
כלל ידוע הוא, שכאשר מתערב מיעוט איסור בהיתר, כגון חתיכה אחת של נבילה נתערבה בשתי חתיכות בשר כשר, בטל האיסור ברוב, ומותר לאכול כל אחת ואחת מהן. דין זה נלמד ממקרא שכתוב בפר' משפטים לגבי דיינים (שמות כג, ב): "אחרי רבים להטות" (עי' חולין יא.).
וכבר חקרו רבותינו הראשונים במהות וגדר דין זה, כי אם אמנם שהתורה התירה לאכול כל חתיכה וחתיכה כשלעצמה, עדיין יש לדון על כלל התערובות, האם יש להסתכל על כללות התערובות - שתי חתיכות היתר וחתיכה אחת של איסור - כמי שאין בו איסור כלל, משום שהתורה הטילה את דין הרוב על המיעוט, ונחשב כמי שאין בו איסור כלל. או כלך לדרך אחרת, שאין ההיתר כי אם לכל חתיכה וחתיכה כשלעצמה, שעל כל חתיכה אנו תולים שהיא מן הרוב המותר, וחתיכת האיסור נשארה בתערובת, ולכן מותר לו לאכול החתיכה שלקח עתה בידו, וכאשר עומד האדם כבר אצל החתיכה האחרונה, אנו תולים שחתיכה זו מותרת היא, וחתיכת האיסור כבר נאכלה מקודם.
והנה איתא בשו"ע (יו"ד סי' קט ס"א): "חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות, מין במינה יבש ביבש... חד בתרי בטיל, ומותר לאכלן אדם אחד כל אחת בפני עצמה, אבל לא יאכל שלשתם יחד, ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד - אפילו זה אחר זה", והרמ"א מוסיף: "וכן יש לנהוג לכתחילה, ויש מחמירין להשליך אחד או ליתן לעובד כוכבים". מבואר מזה שלא הוכרע על כללות התערובות שהיתר גמור הוא, אלא שעל כל חתיכה וחתיכה בנפרד אנו תולים שהיא זו המותרת, ואילו אכילת כל החתיכות יחד, שעל כרחך אחת מהן היא איסור, יתכן שאין בכך היתר.
ומצינו בענין כמה שיטות: הטור (שם) כתב: "וכיון שנתבטל החתיכה ברוב מותר לגמרי, ואפילו איסורא דרבנן ליכא, ומותר לאדם אחד לאכול כולם ביחד אע"פ שבודאי אוכל האיסור". ומקורו טהור מדברי אביו הרא"ש (חולין פרק גיד הנשה סי' לז), וז"ל: "חד בתרי בדבר יבש דאפילו מדרבנן בטל, דלא משום ספיקא שרינן ליה... אלא משום דגזירת הכתוב הוא, דכתיב 'אחרי רבים להטות', הלכך חד בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאכלן אפילו כולן כאחת...".
ולעומתם, הרשב"א (עי' תורת הבית הארוך בית ד שער א דף יז, ובתשובותיו ח"א סי' ערב, תרכה ותרעח) חולק וכותב בזה"ל: "אבל יבש ביבש שהוא יכול לאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה, אוכל כל חתיכה בפני עצמה, וכשאוכל זו - אני אומר לא זו היא האסורה וכן בכל אחת ואחת, וכשאוכל האחרונה שבכולן - אני אומר במה שכבר נאכל היה האיסור וזו של היתר היא, ולפיכך אוכל כל אחת בפני עצמה... אבל לבשלם יחד אסור שהרי חזר האיסור להתערב עם ההיתר..." (וכ"כ בתורת הבית הקצר שם. ואילו לדעת הרא"ש, מביא הב"י בשם הסמ"ק [סי' ריד] שגם אם נתבשלו כולם יחד מותר לאכלם, שהרי כבר נתבטל האיסור). וכתב הפרי מגדים (בשער התערובות ח"א פ"ג ד"ה והנה ובח"ב פ"א ובח"ג פ"ג ובסי' קט) שדין זה אינו אלא מדרבנן, אבל מן התורה - גם הרשב"א מודה - שמותר לאדם אחד לאכלן בבת אחת.
והנה, שיטה זו היא השיטה הראשונה שהביא המחבר בשו"ע. ואילו השיטה האחרונה שהביא: "ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד - אפילו זה אחר זה", מקורו מתוס' (חולין ק. ד"ה בריה) ומדברי הסמ"ג (לאוין קמ וקמא), והיינו, כי סוף סוף מתברר שאדם זה אכל מאכל של איסור.
ואמנם גדולה מזו מצינו שיטה בראשונים, שאם יאכל אדם כל השלש חתיכות, ואפילו בזה אחר זה, עובר הוא על האיסור מן התורה, כמו שכתב התוס' רי"ד (ב"ב לא: ד"ה שתי): "שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה ברוב, ומותר לו לאדם ליקח את אחת מהן ולאוכלה - דבתר רובא אזלינן, ושלשה בני אדם נמי מותרין לאכול שלשתן... ואע"פ ששלשה בני אדם מותרין לאכול שלשתן - אם אדם אחד אכל שלשתן מביא חטאת, שהרי בבירור אכל חתיכה אחת של חלב".
אחת ההוכחות לענין זה היא ממה שמבואר בפירקין (עג:) בהא דתנן במשנה (ע:): "כל הזבחים שנתערבו בהם חטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן", כי מאחר שנתערבה בהן בהמה האסורה להקרב על המזבח, אין לכולן תקנה להקרב על המזבח, כי על כל בהמה יש לחוש שאסורה היא. בהמשך הסוגיא דנו בגמרא מדוע אין אנו הולכין בזה אחרי הרוב: "ונמשוך ונקרב חד מינייהו, ונימא כל דפריש מרובא פריש", כלומר, אם נמשיך אחת מהן אנו יכולים לתלות שבהמה זו היא מן הרוב, ומדוע אין אנו עושים כן ונילך אחר הרוב, ותירצו: "אמר רבא, גזירה שמא יבואו י' כהנים בבת אחת ויקרבו", כלומר, שגזרו רז"ל שמא יבאו עשרה כהנים ויקרבו כל הי' בהמות בבת אחת על המזבח, וביניהן נמצאת על כרחך גם הבהמה האסורה להקרב על המזבח. וממשיכה הגמרא: "א"ל ההוא מרבנן לרבא, אלא מעתה מגיסא אסירא", כלומר, האם אסור לפי זה לקבל את הדמים של כל הקרבנות הללו בכלי אחד ולהגיסם ולערבם יחד, וכן האם אסור הוא לקבל בכלי אחד האימורים של כל הקרבנות כולם ולהקטירם על גבי המזבח, הלא "חד בתרי בטל", ואפילו כאשר נעלה את כולם יחד על גבי המזבח, אין בכך שום חשש איסור, כי האיסור נתבטל ברוב היתר.
וכתב השיטה מקובצת (אות ג): "מכאן אמר הר"ם, דחתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתבטלה בשתי חתיכות של היתר, שמותר לאכלן כולן לאדם ולבשלם כולם בקדירה אחת, דכיון שנתבטל האיסור שוב אינו חוזר ואוסר, אע"פ שידוע הוא שהאיסור שם, כיון שהתירה התורה איסור על ידי ביטול ברוב הוי ממש כהיתר גמור", הרי לנו הוכחה ברורה לאחד מן הצדדים הנזכרים (עי' טהרת הקודש, חמדת דניאל בסוגיין ועוד).
