"אחוי ליה בידיה"
בבא בתרא קנב ע"ב
"אחוי ליה בידיה ואשתיק. כי קם, אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי אחוי לך? אמר ליה: במיפה את כחו.
היכי דמי מיפה את כחו? אמר רב חסדא: וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא".
פירש רשב"ם:
"וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא - ...כלומר וקנינא מיניה קנין גמור להוסיף ולייפות כחו לבד המתנה שנתן בעל פה ולישנא יתירא לייפות כח הוא".
פירוש "אחוי ליה" בכל מקום - הראה לו.
אולם "אחוי ליה בידיה" פירושו - הראה לו בידו, כלומר עשה לו סימן.
במסכת שבת דף קב: "אחוי ליה בידיה - משום מכה בפטיש", רבי יוחנן עשה סימן של אדם מכה בפטיש.
במסכת עירובין דף טו. "אחוי ליה בידיה, קם אדוכתיה", רב עשה לשמשו סימן של "עצור!", בהפניית כף ידו אליו כאשר האצבעות מופנות כלפי מעלה.
במסכת סוטה דף מז. ובמסכת סנהדרין דף קז: "הוה בדעתיה לקבוליה, אחוי ליה בידיה, סבר מדחא דחי ליה", רבי יהושע עשה לישו סימן של 'עצור'. כוונתו היתה "חכה לרגע!", וישו הבין שכוונתו "עצור, ואל תבא אלי!".
בסוגיתינו פירש רשב"ם:
"אחוי ליה בידיה - שיודע תירוץ בדבר.
א"נ רמז לו כעין ייפוי כח לומר דמוקמי' לההוא דאמר קנה במייפה את כחו".
לפירוש הראשון הסימון המקובל הוא גם כן סימן כמו של 'עצור', אך תוך דחיפת היד קלות לעברו מספר פעמים, ותוך הנהון בראש. לאמור - "זה בסדר, יש תירוץ!". ורבא הבין את מהות התירוץ בעצמו.
הדוחק בפירוש זה הוא שלשון הגמרא "מאי אחוי לך?" משמע שהסימן עצמו מורה על הענין. שאם לא כן היה שואל "אמאי אחוי לך?" או "מאי דעתיה, דאחוי לך".
לכן לפירוש השני, רב נחמן סימן את עצם הענין.
לפירוש זה צריך ביאור, כיצד ניתן לסמן ביד דבר מורכב כזה - שמדובר שנכתב בשטר שהקנין בא רק להוסיף זכויות.
ונראה שהסימן לכך הוא סימן של גילגול היד או האצבע בסיבוב כלפי קדימה, כאשר האצבעות נטויות לצד. לאמור - "הלאה", "המשך", "עוד".
ויותר ברור אם הוא סימן לו לפני כן סימן של יד אוחזת קולמוס וכותבת. לאמור - "כותבים: עוד!".
