פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"וליבטלו ברובא"
פרעוש - היש לו דין בריה?
בחמישה עשר באב של אחת השנים ישב רבינו יאיר חיים בכרך לסעודה עם חבר מעריו – חבורת משניות עליה היה נמנה. בתוך אותה סעודה הביאו לשולחן קערת תבשיל ובה חתיכות בשר המבושלות ברוטב עם אורז. הכל עמדו לאכול מן התבשיל המכובד, אלא שאז הבחין אחד מבני החבורה על פרעוש שנעמד על המטפחת שלו. הוא עמד לתופסו ולגרשו, אלא שזה קפץ היישר לתוך הקדירה המהבילה ונעלם. בני החבורה הנכבדה החליטו מייד כי הפרעוש הקטנטן אינו יכול לאסור קדירה כה גדולה ונטלו ממנו איש איש לקערתו. כולם מלבד אחד – רבינו החוות יאיר. הוא ביכר שלא לאכול מן התבשיל וערר במעשהו ויכוח גדול. בעוד הוא טוען שהפרעוש אינו מתבטל בקדירה זו אף שיש בה אלף כנגדו, טענו לעומתו בני החבורה שלפרעוש אין דין של בריה – שכולו נובע משום חשיבות, מה שלא שייך בפרעוש. הוסיף אחד מבני החבורה ואמר לו " ואל תשיבני מנמלה שלא כן יש דין של בריה, כיון שאותה הפך שלמה המלך לחשובה באומרו (משלי ו, ו) "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם". מה שאינו שייך בפרעוש. זקן החבורה שהיה מבוגר מהחוות יאיר בשנים רבות אף הוסיף כי לדעתו יש כאן משום חסידות של שטות.
כאשר שב לביתו ישב החוות יאיר ועיין בדברים לראות שמא צדק אותו זקן "מאחר שהוא קשיש מינאי ובעל תורה" (שו"ת חוות יאיר סימן קה).
אך תיכף ומיד הסיק "ומצאתי שהדין עמי לא ממדת חסידות רק מצד הדין", כאשר אחת הראיות עליה נסמכת דעתו היא מן התוספות לפנינו (ד"ה וליבטלו) הכותבים שטעמה של בריה היא משום שכשאסרתה תורה הרי זה כאילו פירשה שהכל אסור בין גדול ובין קטן. ולפיכך נמצא שכאשר אסרה התורה כל רמש הרומש על הארץ, הרי זה בין גדול ובין קטן, וכאילו פירשה שאף הקטן ביותר ושאינו חשוב במאום – אף לו עצמו דין בריה ואם נפל לתוך קדירה ואי אפשר להפרישו משם – אסר את כל הקדירה.
