גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשמ"ה, מדור "עלי הדף"
מסכת זבחים
דף נט ע"א
"מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו" - מהו מקורו?
נתייחד ענין הקרבת הקטורת שמצינו בו חידוש כלפי שאר העבודות שבמקדש, בהא דאיתא (נט ע"א): "אמר רב גידל אמר רב, מזבח שנעקר - מקטירין קטורת במקומו". דין זה נאמר רק לענין הקטורת שהקטרתה היא במזבח הפנימי, ולא בשאר העבודות הנעשות במזבח החיצון - שאם נפגם המזבח, אינן נעשות כלל. בדברי רז"ל לא מצינו מקור לדין זה, אמנם חכמי הדורות דנו בכך והראו מקור הדברים בסדרי פרשיות התורה.
בשו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' יד) להגה"ק רבי יעקב חאגיז זצ"ל כתוב בקצרה: "שאלה: למה איחר הכתוב [בסוף פר' תצוה] מעשה מזבח הקטרת אחר כל המעשים. תשובה: מורי חמי הרב המובהק מוהר"מ גאלנטי נר"ו תירץ, דאיתא בזבחים שאם נעקר מזבח החיצון ממקומו אין לעשות הקרבנות, אבל המזבח הפנימי אין מעכב, ויתנו הקטרת במחתה דומיא דלפני לפנים ביום הכיפורים, לפיכך נעקר ממקומו לומר שאינו מעכב...".
ואמנם תשובתו של מהר"ם גלאנטי מובאת ביתר אריכות בסוף ספרו 'קרבן חגיגה' (אחרי המפתחות, ומובאת בקצרה ב'נחל קדומים' פר' תצוה), ונביאה בלשונו המאלפת: "חתני הרב הכולל, בתלמוד ובפוסקים הוא בלול, השקד על תלמודו לשמור את דרך עץ החיים הנצחיים אביר יעקב, כמוהר"ר יעקב חאגי"ז נר"ו בקש לעורר את החברים הסרים אל משמעתו, בבית מדרשו הטהור והקדוש כבית מדרשו של שם ועבר, במה שרבים בתורה (ראה רמב"ן תצוה ל, א) ובראשם הרב אברהם אבן עזרא ז"ל (תרומה כה, כב) נתקשו, למה פרשת מזבח הקטרת לא נכתבה עם כל הכלים, ובפרט שמקומה גבי פרשת מזבח העולה, או סמוך לשלחן ולמנורה שהם סמוכים במקום אחד, ולהיות כי עד הנה לא ראיתי ישוב נכון לזה, נתתי אל לבי לעיין בו, אולי זכות המעורר וזכות הרבים התלוי בו יאיר עיני להבין סתרי רמזי התורה, והקב"ה בחמלתו האיר עיני, ונתן לי מתנת חנם וחנני בזה במה שכוונת תורתינו הקדושה לרמוז לנו דין אחד שמזבח הקטרת אינו כמזבח העולה, שאם אין מזבח אין מקרבין קרבן ואפילו נפגם, כמו שהובא בזבחים דף נ"ט וס', ופסקה הרמב"ם ז"ל (הל' פסולי המוקדשים פ"ג הכ"ב), אך מזבח הקטרת איתא בגמרא שם דף נ"ט 'מזבח הקטרת שנעקר מקטירין קטרת במקומו דאינו מעכב המזבח, ופסקה הר"מ בפ"ג מה' תמידין ומוספין... ואם כן מה נעמו סדרי תורתינו הקדושה, דלהכי לא נכתב במקומו, להודיענו שאינו מעכב ומקטירין במקומו - להכי לא נכתב עם כל הכלים".
וממשיך וכותב: "ובדרך הלצה אמירה נעימה אמינא, דהיינו מה שאמרו בגמרא 'מזבח הקטרת שנעקר מקטירין קטרת במקומו', דהיינו רמז 'שנעקר ממקומו', שהיה ראוי ליכתב למעלה בפרשת תרומה, ו'נעקר ממקומו' - להודיע שאינו מעכב... וזו היא אסמכתא נאה וחסודה, דבגמרא לא אשכחנא מנא נפקי להו האי דינא, ואנן בסייעתא דשמיא אשכחנא מרגניתא טבא, וזכינא בה מקדשי שמים, והרצתי הדברים לפני ידיד נפשי חתני הנז' שיחיה בישבו בכנופייא של התלמידי חכמים והנאהו".
יצויין שמצאנו לכמה גאוני ארץ בדורות שלאחריהם שכתבו כן מדעת עצמם, והם בספר 'הכתב וקבלה' (תצוה שם), 'משך חכמה' (תצוה שם) ובחי' מהרי"ל דיסקין על התורה (תצוה שם).
לעומת זאת מצינו ב'משך חכמה' בפרשת פקודי (מ, ה) שהביא מקור נוסף לדין זה, וז"ל: "דע, דאע"ג דבגמרא לא נזכר מהיכן למד ש'מזבח שנעקר מקטירין במקומו' נראה דיליף דבשמן המאור כתיב בפר' אמור (כד, ב-ד): 'צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו' על המנורה הטהורה יערוך את הנרות לפני ה' תמיד', וכאן בפרשת תשא (ל, לו) כתיב גבי קטורת: 'ושחקת ממנה הדק ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד' כו', ולא זכר את המזבח לאמר 'על המזבח יקטירנה', לכן מורה לנו דרק מקומו מעכב אבל המזבח לא מעכב, דאם נעקר מקטירין במקומו, וזה דיוק נכון". דיוק זה מובא בספר 'חזון יחזקאל' (להגר"י אברמסקי זבחים כאן), בהוסיפו שכדוגמת הדלקת נרות המנורה מצינו גם בלחם הפנים שנאמר בו (אמור שם, ו): "ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהור לפני ה'", ומשא"כ בהקטרת הקטורת אין מפורש בתורה שמקומה על המזבח דייקא.
ויצויין כי מה שדייקו בפסוק: "על המנורה הטהורה יערוך את הנרות" – שהמנורה מעכבת, מפורשים הדברים בדברי הרמב"ן בפר' בהעלותך (ח, ב), וז"ל: "אמר מתחלה (תצוה כז, כ): 'ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך להעלות נר תמיד', ולא הזכיר שם המנורה, והיה במשמע שידליקו במנורה בהמצאה... אבל אם אולי תאבד או תשבר ידליקו בלתי מנורה ואין המנורה מעכב ההדלקה... ואחר כן הוסיף וצוה מיד ולדורות (אמור שם, ב) 'צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך', ואמר (שם, ד) 'על המנורה הטהורה יערוך את הנרות', שלא יערוך אלא במנורה הטהורה".
ה'משך חכמה' (שם) מביא מקור נוסף, וז"ל: "וכן ילפינן מקטורת הפנימי שאם אין ארון נותן במקומו", כלומר, למדים דין הקטורת שמקטירים על גבי המזבח, מדין הקטורת הנקטרת בפנים קדשי הקדשים ביוה"כ על גבי הארון, כי באותה קטורת שנינו במשנה (יומא נג:): "משניטל ארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים ושתייה היתה נקראת, גבוה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן" (עי' גמרא שם), ולמדים ממנו גם להקטרת הקטורת בחוץ שמקטירים גם במקום המזבח.
עוד דנו האחרונים אם דין זה נאמר רק בביהמ"ק – שעצם מקום המקדש נתקדש, ולכן יכולים גם להקטיר במקום המזבח, אבל במשכן שבמדבר שהיה מיטלטל ממקום למקום, ומקומו לא היה מקודש, אפשר דלא אמרינן כן (עי' 'טהרת הקודש' בסוגייתנו; 'משך חכמה' שם; חזו"א זבחים קמא סי' לא, ה; מהרי"ל דיסקין שם. ועי"ע ב'תורת הקודש' ח"א ב, ח וב'מנחת חינוך' מצוה קד).
