אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"החלונות ועובי החומה כלפנים"
פולמוס קדושת רחבת הכותל המערבי
לפני כמאה ושלושים שנה התעורר יהודי תורני מוורשה לחקור ולבדוק אחר תבנית בנין בית המקדש. אותו יהודי רבי יהושע יוסף כלבו שמו חקר בספרים עתיקים ובכתבי-יד שונים, המצויים בארכיונים גדולים ברומא ובאנגליה ועל פי חקירותיו בנה תבנית קטנה של בית המקדש כצורתו ממש. על פי חקירותיו, הוכיח חוקר זה כי הכותל המערבי שעיני כל העולם נשואות אליו הוא שריד מבית המקדש עצמו, ולא מחומת הר הבית, כמו שרגילים לשער. ובשל כך הגיע למסקנה כי יש להתרחק מן הכותל כעשרים אמה כדי שלא להיכנס בטומאה להר הבית.
את רעיונו שטח במכתב לחד מגדולי הרבנים היושבים באותה עת בארץ ישראל, הוא הגאון רבי יעקב דוד ווילובסקי רבה של סלוצק שעלה לארץ ישראל ונתיישב בצפת – המוכר בעולם התורני כולו כרידב"ז.
החשש מבוסס על פי המבואר בסוגייתנו וכן נפסק ברמב"ם (בית הבחירה ו, ט) שעובי החומה קדוש כלפנים. ולפיכך נמצא שכל עובי הנדבך התחתון המכוסה באדמה קדוש כקדושת העזרה, ומכיון שהנדבכים שעליו אינם מונחים בדיוק על שפתו החיצונה, אלא יש קצת רווח כלפי פנים, הרי כשאנו עומדים סמוך ממש לאבני הכותל העליונים הגלויות לעינינו, שהם מעל השורות של אבני הכותל המכוסות מתחת לרצפת הכותל, נמצא שאנו עומדים על אויר עובי החומה של העזרה, ודבר זה אסור בימינו שאין לנו אפר פרה.
הרידב"ז שקיבל את מכתבו מציין (שו"ת "בית רידב"ז" לח), שכבר קדמו לרבי יהושע יוסף כלבו רבינו הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא – רבו של האר"י הקדוש), ושהרב הנ"ל החליט כרבינו הרדב"ז. ומאידך הלא חכמים אחרים חולקים עליו ואומרים שהכותל הוא כותל של הר הבית "ובאמת קשה לי להכריע בדבר הזה שהחליט הרדב"ז זי"ע ובפרט שהרב ר' יהושע יוסף נ"י כלבו הנ"ל הוא המצוין הראשון בתבל בחכמה זו בתבנית הבית וכליו כידוע לכל ישראל ולא אוכל להכניס ראשי בזה המקצוע הגדול העומד ברומו של עולם, בספק איסור כרת. ולפי דעת הרב ר' יהושע יוסף נ"י הנ"ל צריך ריחוק לעמידת רגלינו ערך כ' אמה". אך מאידך מסתפק הרידב"ז כי "איך אפשר שגדולי עולם קדושים וטהורים שדומין למלאכי השרת עמדו במקום הזה ולפי דעת הרב ר' יהושע יוסף נ"י כלבו הנ"ל שנשתנה היום הבניינים ועל כן נתקרב עמידת רגלינו, או אפשר שבאמת הקדושים וטהורים והצדיקים כמו הריה"ק ז"ל והאור החיים הק' ז"ל עמדו באמת מרחוק ולא כמו שאנו עומדים עכשיו".
ברם הרידב"ז מוצא לנכון ללמד זכות על המנהג הקיים, ולפני שמבססו הלכתית הוא מקדים כי "הנח להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן, ומלבד זה אפילו שיהא האמת כרבינו הרדב"ז ז"ל והרב ר' יהושע יוסף נ"י כלבו יאריך ד' ימיו על ארץ הקודש, מכל מקום מותרים אנחנו לעמוד להתפלל במקום הזה אשר אנו עומדים עכשיו וה' ית"ש ירחם עלינו ויאזין תפילתנו ויכנסו דמעותינו שאנו מתפללים שם על גלות השכינה ועל גלות ישראל וגלות תורתנו הק' לפני כסא כבודו יתברך ויבנה היכלו בקרוב ונעשה רצונו יתברך שמו בלב שלם וביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות אמן".
ולאחר הקדמה זו מסביר הרידב"ז כי אף אם הכותל שאנו עומדים לפניו הוא אכן כותל העזרה, מכל מקום כיון שידוע שלאחר החורבן השליכו הגויים רוב עפר ואשפה על מקום הכותל עד שהיה מכוסה כולו בעפר ורק לפני כחמש מאות שנה נחשף הכותל ועדיין נותר שם עפר רב שיפונה משם רק בעת שיבנה הבית השלישי במהרה בימינו. והנה עפר זה נחשב כעליות של העזרה שאלו לא נתקדשו ועליהן מותר לעמוד. ולפיכך אף אם אכן הכותל שאנו עומדים ושופכים בו צקון לחשנו הוא אכן כותל העזרה – מותרים אנו לעמוד שם.
(יש לציין כי לגופם של דברים, הוכיחו גדולי האחרונים – ראה "אבני נזר" יורה דעה, תנ, ובדברי פוסקים נוספים שליקט וקיבץ מרן הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת "יביע אומר" יורה דעה, כז, המוכיחים ללא ספק כי הכותל המערבי הוא כותל הר הבית ולא כותל העזרה ולפיכך מותרים לעמוד לפניו אף טמאים בטומאה היוצאת מגופם).
