צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין פסול עבודה לאונן וטמא

א. אונן פסול. אמר רבא: לא שנו אלא בקרבן יחיד, אבל בקרבן צבור מרצה, קל וחומר מטומאה, מה טומאה שלא הותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד - הותרה אצל הדיוט בקרבן צבור, אנינות שהותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד - אינו דין שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור.
ב. מתקיף לה רבא בר אהילאי: לא תותר אנינות אצל כהן גדול בקרבן יחיד מקל וחומר, ומה טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בצבור - לא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד, אנינות שלא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור - אינו דין שלא תותר אצל כהן גדול בקרבן יחיד!
ג. ותותר טומאה אצל כ"ג בקרבן יחיד מק"ו, ומה אנינות שלא הותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור - הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד, טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור - אינו דין שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד!
ד. ולא תותר טומאה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מקל וחומר, ומה אנינות שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד - לא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור, טומאה שלא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד - אינו דין שלא תותר בכהן הדיוט בקרבן צבור! (ולא תותר ולא תותר אנינות וטומאה טומאה יחיד ויחיד צבור, סימן)
ה. אלא איכא למיפרך הכי ואיכא למיפרך הכי, כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה:
 

רקע

המשתנים הב"ת בסוגיא:
הפסול [טומאה / אנינות]
הכהן [הדיוט / גדול]
הקרבן [יחיד / צבור]

המשתנה התלוי:
העבודה [מחוללת / כשרה]

הערכים הימניים בכל אחד מהמשתנים נוטים יותר לחומרא, והשמאליים לקולא. ברם, לגבי המשתנה הראשון נחלקו אמוראים בסוגיא אם אכן יש יחס כזה בין המשתנים, וכפי שיתבאר.

שתי הנחות עומדות בבסיס הסוגיא (על בסיס דרשות הפסוקים): טומאה הותרה בצבור, וכה"ג עובד אונן, ולא מחלל בכך את העבודה. אם נקבל הנחות אלו באופן גורף יתקבלו הטבלאות הבאות:



לכל אחד מהנדונים יש רק משתנה אחד רלבנטי, ולכן בכל אחד מהם יש שתי משבצות לחומרא ושתיים לקולא. אמנם מכך נגזר הבדל כפול בין הטבלאות: במשבצת השמאלית עליונה הטבלה הימנית חמורה יותר, ובמשבצת הימנית תחתונה הטבלה השמאלית חמורה יותר. משמעותה של נקודה אחרונה זו היא שאין טבלה אחת חמורה מהאחרת, כלומר בערכים של המשתנה הראשון אין יחס של חמור וקל.

ככל הנראה רבא לא רצה לקבל הנחה זו, ולכן יצא לדרוש קל וחומר, כפי שנראה במהלך הסוגיא.
 

מהלך הסוגיא

סעיף א – הקל וחומר (מספר 1 בסוגיא) של רבא
לצורך הקל וחומר שלו רבא מניח שתי הנחות, ומערער על השלישית:
הנחה ראשונה: הטבלה הימנית אכן מקובלת, המשתנה היחיד הרלבנטי בטומאה הוא קרבן יחיד (פסול) או קרבן צבור (כשר).
הנחה שניה: בטבלה השמאלית הטור השמאלי מקובל: התורה הכשירה עבודתו של כה"ג אונן, ואין חילוק אם הוא מקריב קרבן יחיד או קרבן צבור.
ההנחה השלישית עליה רבא מערער: הטור הימני בטבלה השמאלית. אמנם הדיוט שעבד אונם חילל, אך התורה לא גילתה במפורש אם זה גם בקרבן צבור (משבצת ימנית תחתונה) או רק בקרבן יחיד (ימנית עליונה). ממילא ניתנה הרשות לדון על המשבצת ימנית תחתונה על פי קל וחומר.

כעת: כיוון שבמשבצת השמאלית עליונה (כה"ג בקרבן יחיד) הטבלה הימנית חמורה יותר מהשמאלית, ניתן ללמוד בק"ו שבימנית תחתונה שאפילו בטבלה הימנית כשר ק"ו שבטבלה השמאלית יהיה כשר.

נסמן על יד סוגריים את הדין שנלמד בקל וחומר:



קל וחומר זה 'שובר' את האחידות שהיתה בטור הימני של הטבלה השמאלית, דהיינו שטבלה זו תלויה בשני המשתנים ולא רק באחד, דהיינו צריך תרתי לחומרא כדי לפסול. מכאן נובע כי בטבלה השמאלית יש רק דין אחד לחומרא (ימנית עליונה), וכך נוצר מצב שהטבלה הימנית אכן חמורה יותר מהשמאלית.

סעיף ב – הק"ו (מספר 2 בסוגיא) של רבא בר אהילאי
בשלושת הסעיפים הבאים רבא בר אהילאי מקשה על שיטתו של רבא, על ידי שלוש הצעות נוספות של קל חומר, הצעות הנגזרות מערעור על שתי ההנחות שהניח רבא. ערעורים אלו דומים לערעור שערער רבא על ההנחה השלישית לעיל, דהיינו חילוק בתוך אחת השורות של הטבלה הימנית או בתוך אחד הטורים של הטבלה השמאלית.

בסעיף זה מערער רבא בר אהילאי על ההנחה השניה של רבא, ההנחה שהטור השמאלי בטבלה השמאלית הוא טור אחיד.

אם נערער על הנחה זו, ניתן יהיה לעשות קל וחומר בכיוון הפוך של המשבצות, לא מהמשבצת השמאלית עליונה לימנית תחתונה, אלא מהימנית תחתונה לשמאלית עליונה: אם במשבצת הימנית תחתונה הטבלה השמאלית חמורה יותר, קל וחומר שבמשבצת השמלאית עליונה שבטבלה הימנית פסול גם בטבלה שמאלית יהיה פסול.



כעת שני המשתנים בטבלה השמאלית פועלים הפוך: צריך תרתי לקולא כדי להכשיר. לפי זה בטבלה השמאלית יהיו שלוש משבצות לחומרא, כך שהטבלה השמאלית חמורה יותר מהטבלה הימנית.

סעיף ג – הק"ו (מספר 3 בסוגיא) של רבא בר אהילאי
בשני הק"ו הבאים מערער רבא בר אהילאי על ההנחה הראשונה של רבא: ההנחה שהטבלה הימנית אכן תלויה במשתנה יחיד. אם איננו מקבלים הנחה זו, הרי שניתן ללמוד קל וחומר הפוך מבחינת כיוון הטבלאות, דהיינו קל וחומר מהטבלה השמלאית לטבלה הימנית, וכאן שוב ניתן לעשות שני קל וחומר, במקביל לק"ו שבסעיפים א-ב, רק שם הטבלה הימנית לימדה ק"ו לשמאלית וכאן הפוך.

בתחילה, בסעיף ג הוא מערער על אחידות השורה העליונה, ובא להכשיר את המשבצת השמאלית עליונה, וזאת על ידי לימוד קל וחומר מהימנית תחתונה. הרי במשבצת הימנית תחתונה הטבלה השמאלית חמורה מהטבלה הימנית, ואם כן במשבצת השמאלית עליונה, שאפילו בטבלה השמאלית כשרה ק"ו שבטבלה הימנית היא תהיה כשרה.



כעת בטבלה הימנית צריך תרתי לחומרא כדי לפסול, דהיינו שרק משבצת אחת לחומרא, כך שהטבלה השמאלית חמורה יותר מהטבלה הימנית.

סעיף ד – הק"ו (מספר 4 בסוגיא) של רבא בר אהילאי
ק"ו זה שוב מלמד מהטבלה השמאלית לימנית, רק כאן לא לומדים מהמשבצת הימנית תחתונה לשמאלית עליונה אלא הפוך: כיוון שהטבלה השמאלית קלה יותר במשבצת השמאלית עליונה, הרי שאם במשבצת הימנית תחתונה אפילו בטבלה השמאלית פסול ק"ו שבטבלה הימנית במשבצת הימנית תחתונה יהיה פסול.



כעת בטבלה הימנית צריך תרתי לקולא כדי להכשיר, דהיינו שרק משבצת אחת לקולא, כך שהטבלה השמאלית קלה יותר מהטבלה הימנית.

סעיף ה – מסקנת רבא בר אהילאי
אם לא נקבל באופן גורף את החילוק בין יחיד לצבור בטומאה (דהיינו נבוא לחלק בתוך השורות של הטבלה הימנית), או שלא נקבל באופן גורף את החילוק בין כהן הדיוט לכה"ג באנינות (דהיינו נבוא לחלק בתוך הטורים של הטבלה השמאלית) יהיו ארבע אפשרויות של קל וחומר, ואנו לא נדע איזה מהם לעשות, אנו מעדיפים לא לעשות חילוקים אלו, ולהניח שבכל אחת מהטבלאות רק משתנה אחד רלבנטי: בטבלה הימנית החילוק הוא רק בין השורות, ובטבלה השמאלית רק בין הטורים.
 

נספח – היחס בין ארבעת הק"ו בסוגיא

ארבעת הק"ו שבסוגיא נובעים מהאפשרות לצמצם לכאורה את דיני התורה לגבי טומאה ואנינות.
לגבי טומאה מפורש בתורה שטומאה הותרה בצבור, ולא בהדיוט. ניתן לצמצם דינים אלו ולומר שמפורש רק שבמשבצת הימנית עליונה פסול, ובשמאלית תחתונה כשר, אך לא מפרש דינם של משבצת הביניים. מכאן שיש שלוש אפשרויות: שתיהן כשרות, שתיהן פסולות, או השמאלית עליונה פסולה, והימנית תחתונה כשרה (לא ניתן לומר הפוך כי אז החילוק הוא רק בין הטורים, ואין משמעות לחילוק בין יחיד לצבור):

טבלאות הטומאה



אותה תמונה (חות מטבלה ג) יש לגבי אנינות: מפורש בתורה שכה"ג שעבר אונן לא חילל והדיוט כן חילל, אך ניתן לצמצם דינים אלו, ולומר שמפורש רק שבמשבצת הימנית עליונה פסול, ובשמאלית תחתונה כשר, אך לא מפרש דינם של משבצת הביניים. מכאן שגם כאן יש שלוש אפשרויות: שתיהן כשרות, שתיהן פסולות, או השמאלית עליונה כשרה, והימנית תחתונה פסולה (לא ניתן לומר הפוך כי אז החילוק הוא רק בין השורות, ואין משמעות לחילוק בין יחיד לצבור):

טבלאות האנינות



כעת נוכל לראות את היחס בין ארבעת הק"ו:
המשותף לכל הק"ו שלא מקבלים את שתי טבלאות ג גם יחד, שהרי אז אין יחס של קל וחמור בין הנושאים, אלא בנושא אחד מקבלים את טבלה ג, ובנושא השני מקבלים את טבלאות א או ב, לפי הלימוד של הקל וחומר, וכך מתקבל שהנושא השני חמור יותר או קל יותר מהנושא הראשון.

בסעיפים א-ב ההנחה היא, שבטומאה טבלה ג היא הנכונה, ואילו לגבי אנינות לא מקבלים את כל טבלה ג אלא רק את אחד הטורים שלה:
בסעיף א מקבלים את הטור השמאלי בלבד (שהוא קל יותר מהטור השמאלי של טבלה ג בטומאה) וניתן לעשות ק"ו לטור הימני שיהיה דומה לטור הימני של הטבלה הימנית, וכך מתקבלת טבלה א של אנינות. כלומר אנינות חמורה יותר מטומאה.
בסעיף ב מקבלים את הטור הימני בלבד (שהוא חמור יותר מהטור הימני של טבלה ג בטומאה) וניתן לעשות ק"ו לטור השמאלי שיהיה דומה לטור השמאלי של הטבלה הימנית, וכך מתקבלת טבלה ב של אנינות. כלומר אנינות קלה יותר מטומאה.

בסעיפים ג-ד ההנחה היא, שבאנינות טבלה ג היא הנכונה, ואילו לגבי טומאה לא מקבלים את כל טבלה ג אלא רק את אחד הטורים שלה:
בסעיף ג מקבלים את הטור הימני בלבד (שהוא קל יותר מהטור הימני של טבלה ג באנינות) וניתן לעשות ק"ו לטור השמאלי שיהיה דומה לטור השמאלי של הטבלה השמאלית, וכך מתקבלת טבלה א של טומאה. כלומר טומאה חמורה יותר מאנינות.
בסעיף ד מקבלים את הטור השמאלי בלבד (שהוא חמור יותר מהטור השמאלי של טבלה ג באנינות) וניתן לעשות ק"ו לטור הימני שיהיה דומה לטור הימני של הטבלה השמאלית, וכך מתקבלת טבלה ב של טומאה. כלומר טומאה קלה יותר מאנינות. 

כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.