פקיעת איסור טומאה וטהרתהּ
זבחים מג ע"ב
"אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח - פקע איסור מהן.
אמר רב חסדא: מרי דיכי! {וכי} מזבח מקוה טהרה?!
אמר רבי זירא: שמשלה בהן האור.
מתיב ר' יצחק בר ביסנא, אחרים אומרים: (ויקרא ז) וטומאתו עליו - מי שטומאה פורחת ממנו, יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו; ואם איתא, הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור!
אמר רבא: על ידי מקוה קאמרינן.
מידי מקוה כתיב?
אלא אמר רב פפא: בבשר שלמים עסקינן, דלא חזי להקרבה.
רבינא אמר: וטומאתו עליו - מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם, יצא בשר דבר שאין טומאה פורחת כשהוא שלם אלא כשהוא חסר".
קשה,
שפיר קאמרו ליה לרבא! מה אכן עלה על דעתו? מניין להעמיד דוקא בטהרה במקוה?!
אלא שקיימת סברה רבה בדברי רבא, והוא חוזר לדברי רבי יצחק אמר רבי יוחנן: "פקע איסור מהן", לאמור, האיסור פקע והותר, למרות שהטומאה עצמה עדיין קיימת. ואילו אחרים אומרים: "מי שטומאה פורחת ממנו", לאמור, הטומאה עצמה פרחה מכח טהרת המקוה.
ורב חסדא אכן תמהּ, הכיצד יכול המזבח לטהר כמקוה.
ורבי זירא הלך בדרך הבנתו של רב חסדא, אך תירץ שהדבר אכן אפשרי, לא בטבילה של מים אלא בשל אש!
וכדברי רבי אבהו במסכת סנהדרין דף לט ע"א:
"...בנורא טביל, דכתיב (ישעיהו ס"ו) כי הנה ה' באש יבוא. - ומי סלקא טבילותא בנורא? - אמר ליה: אדרבה, עיקר טבילותא בנורא הוא".
ואילו רב פפא ורבינא לא קיבלו את דברי רבא, כיון שהם באו לתרץ את קושיית ר' יצחק בר ביסנא על שיטתו של רבי זירא.
