|
נכסים בחזקתן / כתובות פהרב ירון בן צבי
המשנה בסוגייתנו עוסקת בירושת ממון שהיה שייך או משועבד לשומרת יבם שמתה – נכסים שהבעל התחייב לאישה בעיקר הכתובה ובתוספת הכתובה, בנכסי צאן ברזל ובנכסי מלוג.
לדעת בית הלל "נכסים בחזקתן, וכתובה בחזקת יורשי הבעל. נכסים נכנסים ויוצאים עמה – בחזקת יורשי האב". רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם וראשונים נוספים מבינים שכוונת בית הלל ב"נכסים" היא לנכסי צאן ברזל – נכסים שמרגע שהגיעו לידי הבעל, השווי שלהם מוערך בכסף, וכשהאישה יוצאת – היא נוטלת עימה סכום זהה (בשונה מנכסי מלוג, שהאישה נוטלת אותם עצמם, גם אם שוויים השתנה).
רש"י כותב שבמסכת בבא בתרא (קנח ע"ב) התבארו הדברים. בסוגיה שם נחלקו אמוראים בשאלה בחזקת מי הנכסים עומדים:
בעלי התוספות סבורים שאין להשוות בין סוגייתנו לסוגיה שבמסכת בבא בתרא, העוסקת במקרה שבו נפל בית על הבעל והאישה יחדיו, ולא ידוע מי מת ראשון, משום שבסוגייתנו מדובר על יבם, העומד תחת הבעל, וכיוון שהוא ממשיכו של הבעל עצמו – הנכסים בחזקתו.
|