נסכים במדבר / זבחים קיא

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו מובאת מחלוקת תנאים בעניין חיוב הקרבת הנסכים בבמה ובמדבר. בפתיחה לפרשיית הנסכים נאמר "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם" (במדבר טו, ב), והתנאים נחלקו במשמעותו של פסוק זה:

"דתניא: 'כי תבאו' – להטעינה נסכים בבמה גדולה הכתוב מדבר. אתה אומר בבמה גדולה, או אינו אפי' בבמה קטנה? כשהוא אומר 'אל ארץ מושבותיכם וגו' אשר אני נותן לכם' – הרי בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר, דברי רבי ישמעאל. 
ר"ע אומר: 'כי תבאו' – להטעינה נסכים בבמה קטנה הכתוב מדבר. אתה אומר לבמה קטנה, או אינו אלא לבמה גדולה? כשהוא אומר 'אל ארץ מושבותיכם' – הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר".

רבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו באופן ישיר רק ביחס להקרבת נסכים בבמה. לדעת רבי ישמעאל מקריבים נסכים רק בבמה גדולה, ואילו לדעת רבי עקיבא מקריבים נסכים גם בבמה קטנה. אומנם הגמרא דייקה מתוך דבריהם שנחלקו גם ביחס להקרבת נסכים במדבר:

"כשתמצא לומר, לדברי רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר, ולדברי ר"ע קרבו נסכים במדבר".

כלומר לדעת רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר, והחידוש בכניסה לארץ הוא עצם הקרבת הנסכים בבמה גדולה. לעומת זאת, לדעת רבי עקיבא הקריבו נסכים במדבר, והחידוש בכניסה לארץ הוא בכך שמקריבים נסכים גם בבמה קטנה.

הפער בין דיני ההקרבה במדבר ובין דיני ההקרבה בארץ מעורר תמיהה, שהרי לא מדובר במצווה התלויה בארץ, וממילא אין סברה לכאורה לחלק בין ההקרבה במדבר ובין ההקרבה לאחר הכניסה לארץ. חילוק זה הטריד את חז"ל והמפרשים עד כדי כך שיש מהם שתלו אותו בסיבה טכנית: לבני ישראל היה קשה למצוא נסכים במדבר ולהקריב אותם (ראה פירוש בעלי התוספות על התורה שם).

כדי למצוא טעם מהותי יותר לחילוק בין המקומות ולהבין את מחלוקת התנאים יש להתבונן בהקשרה של פרשיית הנסכים בתורה. פרשיה זו נאמרה מייד לאחר חטא המרגלים, והמפרשים עמדו על כך שמדובר במעין תגובה של הקב"ה לחטא זה. אומנם הדעות חלוקות בהבנת מהות התגובה:

א. הספורנו (שם, ג) הבין שמדובר בירידת מדרגה. לאחר החטא שוב אי אפשר להקריב קורבנות לריח ניחוח בלי להוסיף עליהם את הנסכים ככופר וכהכשר להקרבה.

ב. בדברי הרמב"ן וראב"ע מבואר שפרשיית הנסכים היא פרשיית נחמה וחיזוק לעם ישראל. לפי הבנה זו הנסכים הם תוספת שמחה והתרוממות בקורבן, והיא הובטחה לעם ישראל כדי לנחמם לאחר החטא.

ייתכן ששאלה זו עומדת בבסיסה של מחלוקת התנאים: לדעת רבי עקיבא הנסכים מבטאים ירידה רוחנית שהחלה מייד לאחר חטא המרגלים, ואילו לדעת רבי ישמעאל הנסכים מבטאים התרוממות רוחנית מובטחת, אשר החלה בפועל רק בכניסה לארץ. ממילא אפשר להבין גם את המחלוקת ביחס לבמת יחיד: לדעת רבי עקיבא הנסכים הם הכשר הכרחי לקורבן כדי להתגבר על הירידה הרוחנית, וממילא ברור שגם כל יחיד יזדקק להכשר זה, ואילו לדעת רבי ישמעאל הנסכים מבטאים התרוממות רוחנית מיוחדת, וזו קיימת דווקא בבמת ציבור.