יסוד חיוב המעלה בחוץ / זבחים קח

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה הפותחת את סוגייתנו אנו למדים על מחלוקת תנאים כפולה לגבי חיובו של המעלה קודשים בחוץ. לדעת רבי שמעון, המעלה וחוזר ומעלה חייב כמספר העלאותיו, ואילו לדעת רבי יוסי אינו חייב אלא אחת. כמו כן המקריב על סלע בלא בניית מזבח חייב לדעת רבי שמעון, ואילו לדעת רבי יוסי הוא פטור.

האם יש קשר בין מחלוקות אלו?

לכשנעיין ביסוד המחלוקת הראשונה, האם יש לחייב את המעלה וחוזר ומעלה, נראה שאפשר להסבירה כך: לדעת רבי שמעון מעשה ההעלאה אסור, ועל כן כל העלאה נמדדת בפני עצמה (כל עוד יש בה שיעור המספיק כדי לחייב – וזהו שורש מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש אם לדעת רבי שמעון מתחייבים מספר חיובים אף באבר אחד). לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, החיוב אינו ממוקד במעשה ההעלאה אלא בתוצאה – יצירת מזבח בחוץ, ועל כן העלאת הבהמה כולה היא איסור אחד.

אם כנים דברינו, אפשר להציע שזה גופא ביאורה של המחלוקת השנייה. לדעת רבי שמעון האיסור הוא במעשה ההעלאה. על כן הוא מחייב אף אם אין מזבח. לדעת רבי יוסי, לעומת זאת, האיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, ועל כן חייבים דווקא כשיש מזבח.

אם אכן מחלוקת רבי שמעון ורבי יוסי היא בשאלה אם איסור העלאת קודשים בחוץ הוא איסור על מעשה ההעלאה או על יצירת המזבח בחוץ, ייתכן שתהיה לכך נפקא מינה נוספת. הערוך לנר (יבמות צ ע"ב) דן בשאלה אם חיוב המעלה בחוץ הוא על מעשה ההעלאה על גבי המזבח או שמא רק על השרפה.

הערוך לנר מציע כי שאלתו תלויה במחלוקת רבי יוסי ורבי שמעון. לדעת רבי יוסי רק שרפה באש מחייבת, ואילו לדעת רבי שמעון אף עצם ההעלאה מחייבת. נראה כי על פי הצעתנו התלייה הפוכה – הקורבן אינו נחשב מוקרב עד שלא יישרף, ועל כן רבי שמעון, התולה את חיוב המעלה בחוץ בהעלאת הקורבן, יחייב רק בעת השרפה. אומנם לעניין עצם ראיית מבנה מסוים כמזבח ייתכן שאפשר להסתפק בהנחת הקורבן על גביו, פעולה המגדירה אותו כמזבח עוד קודם השרפה עצמה. דעת רבי יוסי, אם כן, היא שאפשר לחייב על ההנחה בפני עצמה, גם בלא שרפה.

(ראוי להעיר כי ייתכן שביאור מחלוקתם של רבי שמעון ורבי יוסי תלוי בשני הטעמים שמציעה הגמרא בסוף דף קח ע"ב. על פי הטעם הראשון רבי שמעון לא למד אלא על עצם האפשרות להקריב בלא מזבח. ייתכן שאין הוא חולק על ההבנה כי מנוח הקריב על הצור מכוח הוראת שעה, ומכל מקום הוא יכול ללמוד מכאן שיש מעשה של הקרבה ללא מזבח. על פי הטעם השני, לעומת זאת, רבי שמעון מקבל את הצור כמזבח, שכן הוא כלל אינו מצריך מזבח בבמה. אם כך, ייתכן שאף רבי שמעון סובר שהאיסור הוא ביצירת מזבח בחוץ, והמחלוקת בינו לבין רבי יוסי היא רק בשאלה מה מוגדר 'מזבח'. נפקא מינה בין טעמים אלו היא אם רבי שמעון מצריך הגבהה כלשהי. ב"שערי היכל" הציעו שזוהי מחלוקת רש"י והפירוש המיוחס לר"ח, עי' שם מערכה רפו עמ' תתקצז).