|
דם חטאת על כלי שאינו בר כיבוס / זבחים צדהרב ברוך וינטרוב
במשנה בדף צג ע"ב נאמר:
"אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס".
בדברינו היום נתמקד בתנאי האחרון – "וראוי לכיבוס". האם כוונת המשנה ללמדנו כי כלי שאינו ראוי לכיבוס אין חיוב כלל לנקותו מדם החטאת שניתז עליו, או שמא הכוונה שאין הוא טעון כיבוס, אך טעון הוא ניקוי באופן המתאים לו?
בגמרא בסוגייתנו נאמר:
"ראוי לכיבוס – למעוטי כלי דבר גרידה הוא".
גם מדברי הגמרא לא ברור אם הכלי מחויב גרידה, או שמא מאחר שהוא בר גרידה אין הוא חייב בכיבוס האמור בתורה, וגרידה הרי לא נאמרה בשום מקום.
אומנם מדברי הברייתא שמביאה הגמרא בסמוך משמע שיש חיוב לנקות גם כלי כזה באופן הראוי לו:
"הבגד והשק מכבסו, הכלי והעור מגררו. אחרים אומרים: הבגד והשק והעור מכבסו, והכלי מגררו".
אך השפת אמת על אתר תמה על דין מחודש זה:
"אבל יש לתמוה מנא ליה, כיון דקרא לא מיירי רק במידי דבר כיבוס... מנא לן דצריך שום הכשר ותיקון, וצ"ע בזה".
ועיין בקרן אורה על אתר, שסבר שאכן אין מצווה בגרירת דם חטאת שניתז על כלים שאינם ראויים לכיבוס, וכן כתב המנחת חינוך (מצווה קלח).
מדוע יהיה הבדל בין בגד בר כיבוס לכלי שאינו בר כיבוס?
לכאורה ההבדל בין בגד לכלי הוא ברמת הספיגה של הדם. המשמעות של היות הבגד בר כיבוס היא שדם הניתז עליו נספג בתוכו. הדם הניתז על כלי שאינו בר כיבוס אינו יכול להיספג בתוך הבגד, אלא לכל היותר להתייבש על גביו.
השאלה שעלינו לשאול, אם כן, היא אם דין הכיבוס הוא דין בכלי או בדם – האם מטרת הכיבוס לנקות את הכלי שספג דם, ולפי זה יש מקום לחלק בין כלי שהדם אכן נספג בו (המתחייב בכיבוס) ובין כלי שהדם רק נדבק עליו (שייתכן שאינו חייב בכיבוס), או שמא מטרת הכיבוס היא הוצאת הדם, ואז אף אם הדם לא נספג – אין שינוי בחיוב להוציאו משם.
(לכאורה חקירה זו קשורה לחקירתנו אתמול – האם הכיבוס נועד להוציא את הדם או להפוך את פעולת ההזאה, אף כי התלייה אינה מוכרחת. נראה סביר שאם זהו דין בכלי – המטרה היא הוצאת הדם, אך אם זהו דין בדם – אפשר לטעון כי מטרת הכיבוס היא היפוך פעולת ההזאה, ולאו דווקא הוצאת הדם. כאמור, תלייה זו אינה מוכרחת.)
|