|
ביטול מצוות זו בזו / זבחים עטהרב ברוך וינטרוב
מדבריו של ריש לקיש – "הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור" – למדה הגמרא שלושה דברים, והשלישי שבהם היה עצם האפשרות שאיסורים יבטלו זה את זה. בסוגייתנו אנו למדים כי רבי אלעזר חלק על טענה זו של ריש לקיש, ולדעתו איסורים כלל אינם מבטלים זה את זה, כפי שמצוות אינן מבטלות זו את זו. הגמרא מסבירה כי רבי אלעזר למד שמצוות אינן מבטלות זו את זו מהלל הזקן, אשר היה כורך ואוכל מצה ומרור יחד, ולא חשש לביטול טעם המצה על ידי המרור.
הגמרא אינה מציינת מה יענה ריש לקיש לרבי אלעזר – האם הוא מסכים שכך דעת הלל הזקן, אלא שהוא סובר שיש לפסוק כחכמים, או שמא הוא חולק על ניתוחו של רבי אלעזר את דברי הלל הזקן.
בעל 'חק יעקב' (אורח חיים תעה, י) הביא את קושיית ה'בית הלל' על הרא"ש והטור, שמצד אחד פסקו כריש לקיש, שאיסורין מבטלים זה את זה, ומאידך הביאו לחומרה את דינו של הלל לכרוך מצה ומרור ולאוכלם כאחד. בעל 'בית הלל' הקשה עליהם מסוגייתנו, שממנה משמע כי דעת ריש לקיש אינה עולה בקנה אחד עם דעת הלל הזקן.
מסתבר כי הרא"ש והטור הבינו שריש לקיש אינו מסכים לטענתו של רבי אלעזר, שהלל הזקן סובר שאיסורים אינם מבטלים זה את זה. אם זוהי הדרך שנקט ריש לקיש, אפשר להצביע בה על שני שבילים מרכזיים:
א. אפשר לומר שדברי הלל כלל אינם מבוססים על ההנחה שמצוות אינן מבטלות זו את זו. בדרך כלל יודה אף הלל שמצוות מבטלות זו את זו, אך המקרה של מצה ומרור יוצא דופן, מכיוון שהתורה ציותה בפירוש לאכול את המצה והמרור יחד – 'על מצות ומרורים יאכלוהו' (וראה פסחים קטו ע"א תוד"ה אלא אמר רב אשי).
ב. אף אם נניח שדברי הלל אמורים לגבי כל המצוות, ייתכן שיש מקום לחלק בין מצוות לאיסורין ולהסביר שההשוואה בין איסורין למצוות תלויה בשאלה כיצד מבינים את הביטול במצוות. המהר"ם חלאווה (פסחים קטו ע"א ד"ה ואתי מרור) מבאר בשני אופנים את דין מצוות מבטלות זו את זו:
"יש מפרשים... כיון דטעמא דמרור נפיש, מבטל לה לטעמי דמצה. והרמב"ן ז"ל פירש דלאו משום בטול טעם אתיא לה, אלא משום מעלת המצות, שתיקנו לעשות כל מצוה בפני עצמה".
על פי הביאור הראשון אין מקום לחלק בין ביטול מצוות לביטול איסורים, אך על פי ביאורו של הרמב"ן מדובר בשני מושגים שונים לחלוטין: הביטול במצוות אינו ביטול של החפצא של המצה או המרור אלא ביטול מעשה המצווה וקיומה – משום מעלת המצוות יש לקיים כל מצווה בנפרד. אף אם הלל הזקן חלק על סברה זו ביחס לקיום מצוות וחשב שאפשר לקיים שתי מצוות יחד, אין בכך כדי ללמדנו על דעתו לגבי מקרה שבו עצם החפצא של האיסור בטל בתערובת.
מעניין להעיר כי בעל ה'חק יעקב' עצמו הבין כי הלל הזקן מודה לטענה שמצוות מבטלות זו את זו, אך סובר כי מצה ומרור יוצאי דופן כיוון שמטרתם אחת היא – זיכרון יציאת מצרים. כמובן, חילוק זה שייך רק כאשר הביטול האמור הוא על פי הבנת הרמב"ן. ביטול זה, שעניינו אי־יכולת לקיים שתי מצוות בו־זמנית, אינו שייך במקום שקיום המצוות בו־זמנית תומך ומחזק את מטרתה של כל אחת מהן בנפרד.
|