ספק ספיקא / זבחים עד

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המושג "ספק ספיקא" הוא מושג הלכתי ידוע, המתאר מציאות שבה מתעוררים שני ספקות בעניין מסוים. מושג זה נזכר בכמה וכמה סוגיות בש"ס, והוא מתפרט לתרחישים שונים:

לעיתים נוצרים שני הספקות כתוצאה משאלות מציאותיות שונות. כך למשל עוסקת הגמרא במסכת נידה (נט ע"א) בדם שנמצא במקום הטלת מים של גברים ונשים. בתרחיש כזה יש להסתפק אם הדם בא מאיש או מאישה, ואף אם מדובר בדם שבא מן האישה, יש להסתפק אם זהו דם נידה המטמא או שמא דם טהור שאיננו מטמא.

זן אחר של ספק ספיקא נוצר כאשר מתעוררת שתי שאלות הלכתיות שונות, שכל אחת מהן נתונה במחלוקת. במצב כזה יש מן הפוסקים הנוטים להקל מכוח ספק ספיקא, מתוך הסתמכות על דעת המקילים בכל אחת מן השאלות.

זן שלישי של ספק ספיקא נובע מהלכות תערובות: דבר איסור התערב בדברי היתר, וכעת אחד הפריטים מאותה התערובת התערב בתערובת היתר שנייה. תרחיש זה נידון בהרחבה בסוגייתנו:

"ספק עבודת כוכבים אסורה, וספק ספיקה מותרת; כיצד? כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות – כולן אסורין, פירש אחד מהן לריבוא ומריבוא לריבוא – מותרין".

תרחיש זה של ספק ספיקא הנובע משתי תערובות הוא התרחיש הקלסי של ספק ספיקא. סוגיית ספק ספיקא זכתה לדיון ענף במיוחד בראשונים ובאחרונים בהקשרים רבים ומגוונים, ואפשר לומר שסוגייתנו, הדנה בהרחבה בספק ספיקא בשתי תערובות, היא אחד המוקדים המרכזיים של כל אותם דיונים.

הראשונים בסוגייתנו התחבטו בביאור הברייתא המובאת לעיל. מחד גיסא, הברייתא קובעת מפורשות כי יש להקל בספק ספיקא. מאידך גיסא, התרחיש המתואר בברייתא כולל לכאורה שלושה ספקות: הכוס האסורה נופלת לאוצר, מן האוצר פורשת כוס אחת לתערובת שנייה (ריבוא), ומאותה תערובת שנייה פורשת כוס אחת לתערובת השלישית. כלומר על פי הברייתא אפשר להתיר רק את התערובת השלישית, אך לא את התערובת השנייה.

הרשב"א (בספרו "תורת הבית", ספר היסוד בענייני איסור והיתר ותערובות) קבע שאכן יש לשנות את הגרסה בברייתא, ועל פי גרסתו המתוקנת יש להתיר את התערובת השנייה, ולא רק את התערובת השלישית.

התוספות בסוגייתנו (ד"ה פירש אחד, בתירוצם השני) הציעו מהלך אחר. לדעתם, יש להבחין בין שלוש רמות: התערובת הראשונה – אסורה כולה, התערובת השלישית – מותרת כולה, התערובת השנייה – מותרת תחת מגבלות. המבקש ליהנות מן הכוסות שבתערובת השלישית רשאי ליטול את כולן כאחת, משום שיש כאן שלושה ספקות. לעומת זאת, בתערובת השנייה החשש מפני איסור מוחשי יותר, ולפיכך הנוטל ממנה כוס אחת רשאי ליהנות בה, אך אין להנות בבת אחת מכל הכוסות שבתערובת השנייה, משום שהנאה כזו תגרור בהכרח שימוש גם באותה כוס שנפלה מן התערובת הראשונה, ולדעת התוספות הדבר אסור.

נראה שההנחה העומדת ביסוד דברי התוספות היא שכל הכוסות שבתערובת הראשונה מוגדרות כוסות של איסור, ולפיכך יש להימנע ממצב של הנאה ישירה מאחת מאותן כוסות. ההגדרה שהציעו רבים מן האחרונים למהלך זה של התוספות היא "איסור ספק". ההבנה הקלסית קובעת שאם התערבה כוס של איסור בכוסות של היתר, הרי שיש כאן ספק איסור – איננו יודעים היכן נמצאת הכוס האסורה. החידוש שבדברי התוספות הוא שאותו ספק מניב איסור גמור, ולמעשה הופך כל כוס וכוס מן התערובת לאיסור. אשר על כן, כדי ליצור היתר גמור יש צורך בספק ספיקא על גבי אותו איסור ספק, ולכן יש צורך בשלוש תערובות.