עולת העוף ש'נמשכה' / זבחים סז

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

משניות הפרק השביעי עוסקות בקורבנות העוף – חטאת ועולה – שנעשו שלא כדין. המשנה בדף סו ע"ב עוסקת בדין המעילה בקורבנות העוף שהוקרבו כדין או שלא כדין. הכלל העקרוני במשנה הוא שבקורבן עולה לעולם יש מעילה, ואילו בקורבן חטאת יש מעילה רק עד הקרבתו, ולאחר שהוקרב ("נעשית מצוותו") פוקע ממנו איסור מעילה.

המשנה מביאה מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע בדין עולת העוף שתהליך הקרבתה נעשה כזה של חטאת העוף: היא נעשתה למטה מחוט הסיקרה במקום למעלה ממנו, ראש העוף לא הובדל מגופו וכוונת הכוהן היתה לשם חטאת. רבי אליעזר סבור שלמרות השינויים מדובר בעולת העוף, ועל כן מועלים בה, כדין כל קורבן עולה. רבי יהושע חולק על כך, ולדבריו במקרה כזה אין מעילה, כדין חטאת העוף.

המשנה והתוספתא מביאות באריכות את פרטי הוויכוח והמחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע. במהלך הדיון בגמרא (סד ע"א) מציע רב אדא דרך מעניינת בביאור שיטת רבי יהושע:

"אומר היה רבי יהושע: עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, כיון שמלק בה סימן אחד – נמשכת ונעשית חטא' העוף".

אם כן, טענת רב אדא היא כי עולת העוף עשויה להפוך לחטאת העוף (ראו בהקשר זה את דבריו המעניינים של ר' מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה"; ויקרא ה, י; אשר כדרכו במקומות רבים מוצא סמך בכתובים עצמם לחידוש מעניין זה של רב אדא בשיטת רבי יהושע).

במסקנתה (סח ע"א) מצמצמת הגמרא את אותו חידוש של רב אדא:

"אימר דא"ר יהושע לאפוקה מידי מעילה, למיסק ליה לחובה מי אמר?".

כלומר לדעת רבי יהושע אכן אין מעילה באותו קורבן, כדין חטאת, אך הוא איננו קורבן כשר לכל דבר ועניין. בתוספות על אתר (ד"ה אימר) נחלקו הדעות בביאור מסקנה זו. על פי הפירוש הראשון בתוספות, התורה עצמה מכירה במעמד המפוצל של קורבן זה: מחד גיסא הוא איננו חטאת, ומאידך גיסא אין בו איסור מעילה. על פי הפירוש השני בתוספות, מדאורייתא אכן מדובר בחטאת גמורה, אלא שחכמים חידשו שלא עלתה למקריב לשם חובה, משום שסוף סוף היא הוקרבה שלא כדין.

הפירוש השני בתוספות מותיר את דברי רב אדא על כנם: מדאורייתא עולת העוף אכן עשויה להפוך לחטאת של ממש (וראה גם בשפת אמת סו ע"ב ד"ה במשנה, שאכן מדובר בחטאת גמורה, הנאכלת לכוהנים). השאלה הנשאלת מאליה היא מה טיבו של אותו "מהפך", וכיצד ייתכן שקורבן אחד הופך לקורבן אחר.

בעלי התוספות עצמם נתנו דעתם על שאלה זו כבר בראשית הסוגיה (סז ע"א ד"ה חטאת), והסבירו שמדובר בדין מיוחד בקורבנות העוף:

"לא פריך שימשכו אלא מקינים, דאמרינן אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן".

אף שאפשר להקריב בהתנדבות עולת העוף, פעמים רבות מתחייב אדם להקריב "קן", דהיינו צמד עופות – האחד לעולה וחברו לחטאת. בעלי התוספות מצטטים את ההלכה שלפיה כוהן שקיבל קן מוסמך להחליט בעצמו מהו העוף לחטאת ומהו העוף לעולה. סמכות זו הנתונה ביד הכוהן היא המאפשרת לו ליצור גם אותו "מהפך" של הקורבן מעולה לחטאת.

ניסוח שונה מעט לסברה זו מצאנו בשיטה מקובצת על אתר (אות ל"ח): היות שיש רק שני קורבנות עוף – חטאת ועולה – המרחק ביניהם איננו גדול, ויש אפשרות שאחד מהם יקבל זהות אחרת.

הסברים אלה של התוספות והשיטה מקובצת מבהירים כיצד קורה שדיון ארוך כל כך שיסודו בענייני "קינים" משתלב בסוגייתנו. סוף סוף חידושו של רבי יהושע במשנתנו מבוסס על כך שקורבנות העוף באים בדרך כלל כ"קן", דהיינו בצמד של עולה וחטאת, ובאותו צמד יש אפשרות של החלפת תפקידים.