|
זמן אכילת הפסח / זבחים נזהרב ברוך וינטרוב
המשנה בדף נו ע"ב קובעת ש"הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות", והגמרא בסוגייתנו מדייקת מן הלשון 'אלא עד חצות' שמשנה זו נשנתה בשיטתו של רבי אלעזר בן עזריה, הסובר כי מדאורייתא מסתיים זמן אכילת הפסח בחצות. הראשונים השוו בין סוגיה זו לבין תוספתא בפסחים (ה, יג):
"פסח אין נאכל אלא בלילה, ואין נאכל אלא עד חצות, ואין חייבין עליו משם נותר ואין מחשבה פוסלת בו משם פגול עד שיעלה עמוד השחר".
אם ניישם את דיוקה של הגמרא גם ביחס לתוספתא, יתברר לנו כי אף היא נאמרה בשיטת רבי אלעזר בן עזריה, הסובר שמדאורייתא הפסח נאכל עד חצות הלילה בלבד. אלא שאז מחריף הפער שבין הרישא לסיפא: אם אכן זמנו של הקורבן הוא עד חצות, מדוע אין הוא נעשה נותר אלא בעלות השחר? יתרה מזאת – מדוע החושב לאוכלו לאחר חצות, אך קודם שיעלה עמוד השחר, אינו נחשב כמחשב לאוכלו חוץ לזמנו ואינו מחיל עליו דין פיגול?
האור שמח ביאר את שיטת רבי אלעזר בן עזריה באר היטב. בפירושו לרמב"ם (חמץ ומצה ו, א) כתב האור שמח שאף שלדעת רבי אלעזר בן עזריה מסתיים זמן אכילת הפסח בחצות, מכל מקום זמן אכילת הקורבן אינו מסתיים בכך. לדעתו יש לחלק בין מעמדו של הקורבן ובין מצוות אכילת הפסח: מצוות אכילת הפסח קיימת רק עד חצות, אך הקורבן נותר כשר עד הבוקר, וכיוון שכך – נותרת מצוות אכילתו ככל שאר הקורבנות.
האור שמח אף מחדד את ההבדל שבין מצוות אכילת קורבן הפסח למצוות אכילת קודשים בכלל. מצוות אכילת קורבן הפסח מוטלת על האדם, ועל כן מצווה כל אחד לאכול כזית לכל הפחות. לעומתה, מצוות אכילת הקודשים אינה מצווה על האדם לאכול, אלא מצווה על הבעלים לדאוג לכך שהקורבן ייאכל ולא ייוותר ממנו עד בוקר. כיון שכך – אף אם יחלקו את הקורבן בין אנשים רבים, כך שלאיש מהם לא יגיע כזית, עדיין נתקיימה מצוות אכילת הקודשים.
בהתאם לכך מסביר האור שמח את התוספתא שפתחנו בה. התוספתא אכן נשנתה אליבא דרבי אלעזר בן עזריה, ועל כן זמן אכילת הפסח, במצוות הפסח, הוא עד חצות. אך גם לאחר חצות עדיין מצווים הבעלים לדאוג לאכילת הקורבן עד הבוקר, שאז ייעשה הקורבן לנותר, וכיוון שכך אין האכילה לאחר חצות נחשבת לאכילה חוץ לזמנו בדיני קודשים, ואין המחשבה על כך מפגלת את הקורבן.
|