דם נפסל בשקיעת החמה / זבחים נו

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בגמרא בסוגייתנו מובאים דבריו של רב יצחק בר אבודימי:

"מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה? שנאמר 'ביום הקריבו את זבחו יאכל' – ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב".

רב יצחק בר אבודימי חידש, על בסיס דרשה מפסוק, שדמו של קורבן נפסל בשקיעת החמה. המפרשים התקשו להבין מהי ההשלכה המעשית של חידוש זה, שהרי ידוע לנו מדרשה אחרת ("ביום צוותו") שאי אפשר לבצע שום עבודת כפרה בלילה, וממילא כל דם שלא ייזרק במהלך היום ייאלץ להמתין עד הבוקר שלמוחרת, ואז ייפסל בלינה!

הראשונים והאחרונים הציעו מספר תשובות לשאלה זו. רבנו תם (מובא בתוספות ד"ה מנין) הבין שרב יצחק בר אבודימי חידש שבניגוד לעבודות אחרות, היכולות להתבצע עד צאת הכוכבים, זריקת הדם כשרה רק עד שקיעת החמה. אפשרות אחרת הובאה בשאגת אריה (סימן יז), ועל פיה החידוש הוא בכך שגם זריקות שאינן מעכבות כפרה אסורות בלילה, בניגוד לשאר העבודות שאינן מעכבות (דוגמת הקטרת אימורים ושפיכת שיריים), אשר כשרות בלילה.

בעיון זה נתמקד בתשובתו של רש"י (ד"ה ביום) לשאלה זו, וננסה ללמוד ממנה על מהות חידושו של רבי יצחק:

"והכי פירושה: 'ביום הקריבו את זבחו' – שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד, ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר".

כדי להבין את דברי רש"י יש להקדים ולומר שיש דעות בגמרא (לקמן פז ע"א) שפסול לינה אינו חל בראש המזבח. לפי דעות אלו אפשר היה להלין את הדם בראש המזבח ולזרוק אותו למוחרת מבלי שייפסל, ועל כן יש צורך בדברי רבי יצחק שחידש שאי אפשר לעשות כן.

ועדיין יש לדון מהי מהות החידוש של רבי יצחק, ומדוע באמת לא תועיל הלנת הדם בראש המזבח. התשובה הפשוטה לשאלה זו היא שמדובר על דין חדש הקובע שמעשה הזריקה צריך להיעשות ביום השחיטה, וכפי שעולה מפשט דברי רבי יצחק – "ביום שאתה זובח אתה מקריב".

אומנם נראה שאפשר לדייק אחרת מדברי השיטה מקובצת. בשיטמ"ק (אות ח) הובאו דברי רש"י בשינוי קטן אך משמעותי:

"ופירש הקונטרס דבעי היכא שהעלוהו מיד אחר שקיעת החמה קודם עמוד השחר בראשו של מזבח...".

מדברי השיטמ"ק אפשר להבין שדווקא אם הדם הועלה לראש המזבח לאחר שקיעת החמה חידש רבי יצחק שהוא נפסל, אך לוּ הועלה למזבח מבעוד יום – היה כשר לזריקה למוחרת גם לאחר דברי רבי יצחק. מכאן אפשר לדייק שדין "ביום הקריבו" איננו דין במעשה הזריקה, הצריך להיעשות ביום השחיטה, שהרי לכך לא תועיל ההלנה בראש המזבח מבעוד יום, אלא רק הקדמה של דין הלינה בדם מעלות השחר לשקיעת החמה. כדברי השיטה מקובצת עולה גם מדברי רש"י במקומות אחרים (פסחים פב ע"א, מנחות כ ע"ב), שבהם הכניס את דינו של רבי יצחק תחת הכותרת של "פסול לינה".