שיריים מעכבים / זבחים לט

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בראשית הפרק מבחינה בין החטאות שדמן נזרק על המזבח החיצון, אשר בדיעבד רק מתנה אחת מהן מעכבת, ובין החטאות הנכנסות להיכל (פר ושעיר ביום הכיפורים, פר העלם דבר של ציבור ופר כוהן משיח), שכל מתנותיהן מעכבות את הכפרה. מתוך כך עוסקת הגמרא בסוגייתנו (דפים לט–מא) בפרטי עבודת החטאות הפנימיות, ובעיקר בהבחנה בין הפרטים המעכבים ובין הפרטים שאינם מעכבים. במסגרת זאת מובאת ברייתא:

"וכפר – אף על פי שלא סמך, ונסלח – אף על פי שלא נתן שירים. ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים? אמרת פוסל בהזאות שמעכבות בכל מקום, ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום".

הברייתא קובעת שאם עלינו לבחור פרט כלשהו בסדר ההקרבה שאיננו מעכב, הרי שיש לבחור בסמיכה על הקורבן ובשפיכת שיירי הדם על יסוד המזבח החיצון. שתי הפעולות הללו אינן מעכבות, בדרך כלל, את הקרבת הקורבן.

בעלי התוספות (ד"ה וכפר) מעירים כי אף שהסמיכה ושפיכת השיריים אינן מעכבות, ברור שהן חלק בלתי נפרד מעבודת הקורבן:

"ולא דמי לסמיכה, דהויא קודם עבודת הדם, ושיריים נמי עבודת הדם נינהו".

בעלי התוספות קובעים בפירוש ששפיכת השיריים היא חלק בלתי נפרד מעבודת הדם. אלא שאם כך, ראוי לחזור ולברר: מדוע שפיכת השיריים איננה מעכבת את הכפרה? רש"י בסוגיין התייחס לכך, והסביר:

"שפיכת שיריים לא מעכבא בחטאת החיצונה לדברי הכל".

לדעת רש"י, בחטאות שדמן נזרק על המזבח החיצון מודים כולי עלמא ששיריים אינם מעכבים, והקורבן כשר ועלה לבעליו אף אם לא שפכו את השיריים על המזבח. לכן יש להניח שהוא הדין גם בחטאות הפנימיות, כפי שנאמר בברייתא.

בעלי התוספות (ד"ה ומכשיר אני) מצדדים אף הם בדעת רש"י, אך בד בבד מסיבים את תשומת ליבנו לדבריהם הארוכים בעמוד הקודם (לט ע"א). שם מתבאר כי לרבנו תם שיטה אחרת בעניין השיריים:

"...לפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי".

כלומר לדעת רבנו תם ההנחה ששיירי הדם של החטאות החיצוניות אינם מעכבים נתונה במחלוקת בין התנאים. התנא החולק הוא רבי נחמיה, שדבריו נידונים באריכות בגמרא ובתוספות בעמוד הקודם. תורף העניין: רבי נחמיה סבור שהשופך שיריים מן הקורבן מחוץ למקדש חייב משום שחוטי חוץ. ובכן, יש להניח שהוא אכן מפרש את הביטוי "עבודת הדם" כפשוטו, ועל כן קובע שאין כל הבדל בין זריקת מתנות הדם לשפיכת השיריים. אריכות הדברים בתוספות נוגעת לבירור דעתו של רבנו תם ודעת החולקים עליו.

המקור לשפיכת שיריים נזכר בסוגיה קודמת בפרק (לז ע"א), וגם בפרק החמישי (נא ע"א) מצאנו סוגיה העוסקת בכך. במוקד הדיון בשפיכת שיריים עומדת שאלת יסוד אחת: האם שפיכת השיריים משמעותית לסדר ההקרבה, או שמא כל תפקידה הוא לסלק את השיריים. שאלה זו מתחדדת לאור נושא הדיון בסוגייתנו – בחטאות הפנימיות. דמן של החטאות הפנימיות נזרק, כשמן, על המזבח הפנימי (וביום הכיפורים אף בקודש הקודשים). אם כן, אפשר לומר שדם זה הוא דם שבא במגע עם ההיכל, אך לא עם המזבח החיצון. דומה ששפיכת השיריים באה להשלים עניין זה ו"להפגיש" את הקורבן גם עם המזבח החיצון, מוקד כל הקורבנות כולם.

מאידך, כאמור, אפשר לראות את שפיכת השיריים כסילוק פסולת בלבד: לאחר הזריקה נותר דם, והיות שאין זה מכובד להשליך את הדם לאשפה, מוטב לשפוך אותו על יסוד המזבח. על פי דרך זו, אף ששפיכת השיריים היא עבודה הנעשית בדם, אין לייחס לה חשיבות מיוחדת, ומסתבר להניח שאיננה מעכבת.

כפי שראינו, מסקנת הברייתא בדף לט ע"ב היא ששפיכת שיריים בחטאות הפנימיות איננה מעכבת. עם זאת, מחלוקת הראשונים שהבאנו משמעותית להבנת עצם תפקידה של פעולת השפיכה, וכאמור הדבר משמעותי לסוגיות שונות במסכת העוסקות בעניין זה.