זריקת דם על הכבש / זבחים כו

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בדף כו ע"א סוקרת מקרים שונים של זריקת דם שלא במקומו. מפשט דברי המשנה משמע שזריקת הדם שלא במקומו פוסלת את הקורבן, אך בגמרא מחדש שמואל שבשר הקורבן אומנם אסור באכילה, אך הקורבן כשלעצמו כיפר את כפרתו, ובעליו פטור מהקרבת קורבן נוסף. שמואל מדייק מן המקראות שעצם מגע הדם במזבח מכפר על הבעלים, אפילו אם מדובר במגע שלא במקומו.

המקרה הראשון שהוזכר במשנה הוא זריקת דם על הכבשׁ העולה למזבח במקום על המזבח עצמו. בעלי התוספות (כו ע"ב ד"ה אמר שמואל) מאריכים לדון בשאלה אם גם מקרה זה כלול בדינו של שמואל. בתחילה קבעו התוספות כי "אניתנין על גבי הכבש... כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי", אך בסיום דבריהם מובאת הגהה: "ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי".

ואומנם גם הרמב"ם (פסולי המוקדשין ב, י) פסק בפירוש שדם שנזרק על הכבש כיפר על בעליו, כדברי שמואל.

דומה שהשאלה העומדת ביסוד המחלוקת שבתוספות נוגעת לזיקה שבין הכבש למזבח. על פי הדעה השנייה הכבש הוא חלק בלתי נפרד מהמזבח, וזריקת הדם עליו מכפרת, ועל פי הדעה הראשונה הכבש איננו חלק מן המזבח, וזריקה עליו איננה מכפרת.

להבהרת הדברים נעיין בסוגיה נוספת. הברייתא להלן בפרק השישי (סב ע"א) עוסקת במידותיו ובצורתו של המזבח, וקובעת:

"קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין".

הברייתא סוקרת פרטים שונים הנוגעים לצורתו של המזבח, ומבחינה בין אלה המעכבים לאלה שאינם מעכבים. הכבש נמנה בחלקה הראשון של הברייתא, ועל כן מציאותו מעכבת. לשון אחרת – מזבח ללא כבש איננו מזבח. לכאורה קביעה זו הולמת את הדעה השנייה בתוספות, הרואה בכבש חלק בלתי נפרד מן המזבח.

רש"י באותה הסוגיה פירש:

"ובכבש כתיב 'אל פני המזבח', והוא הכבש, שהוא פניו של מזבח, שעולים לו דרך שם".

כלומר לדעת רש"י יש מקרא מפורש – "אל פני המזבח" – המלמד על החובה להתקין כבש למזבח.

והנה האחרונים מעירים (ראה למשל חידושי הגרי"ז מבריסק על הרמב"ם בית הבחירה א, יח) כי דברי רש"י הללו עומדים בסתירה לדברים שהוא עצמו כתב בפירושו לתורה. כזכור, בשלהי פרשת יתרו אסרה התורה לעלות במעלות על המזבח. בפרשת תרומה, במסגרת הדיון במבנה המזבח, כתב רש"י:

"כבר שמענו בפרשת 'מזבח אדמה תעשה לי' 'ולא תעלה במעלות', לא תעשה לי מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק – למדנו שהיה לו כבש".

מדברי רש"י כאן עולה שמקור החובה להתקין כבש למזבח היא באותם פסוקים שבשלהי פרשת "יתרו".

הקושי בדברים אלו כפול. ראשית – הם עומדים, כאמור, בסתירה לדברי רש"י בזבחים. שנית – בפסוקים בפרשת יתרו נאסר לעלות במעלות על המזבח ולהרחיב את הפסיעות, אך לא נזכרה שם חובה להתקין כבש.

אין בידי תשובה ברורה לקושיות אלו, אך לגופו של עניין נראה שהפער בין דברי רש"י בשתי הסוגיות נוגע לדיון שבתוספות. על פי עמדת רש"י בזבחים, החובה להתקין כבש מפורשת בתורה כחובה עצמאית, ובתור חלק מן המזבח. רש"י על התורה מניח כנראה שהכבש כלל אינו חלק מן המזבח – התורה מצווה שלא לעלות במעלות על המזבח, וכדי להימנע מאיסור זה אין ברירה אלא להתקין כבש, אך אין לראות בכבש חלק מהותי ממבנה המזבח.