|
קבלת הדם / זבחים כההרב אביהוד שורץ
המשנה בדף כה ע"א קובעת שקורבן שדמו נשפך על הרצפה במקום להתקבל בכלי שרת פסול. הגמרא מבארת שיש צורך במהלך ישיר של הדם מן הפר אל כלי השרת.
המקור לעצם החובה לקבל את הדם בכלי נזכר לעיל יג ע"א:
"'והקריבו' – זו קבלת הדם... שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת".
הגמרא מביאה פסוק מראשיתה של פרשת "ויקרא":
"וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".
שתי פעולות נזכרות בפסוק זה בפירוש – השחיטה והזריקה. בפסוק נזכר גם פועל שלישי – "והקריבו", והגמרא מפרשת שהוא מתייחס לקבלת הדם. רש"י על אתר מעיר שבפועל הזה כלולות, למעשה, שתי פעולות:
"והקריבו – זו קבלה, שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו ששתיהן בבני אהרן".
כלומר הפסוק שלפנינו מזכיר הן את החובה לקבל את הדם בכלי שרת הן את החובה להוליכו אל המזבח. רש"י מעיר שהפועל "והקריבו" מתייחס, על פי פשוטו, להולכת הדם. מסתבר שרש"י פירש פועל זה מלשון קרבה והתקרבות; לאמור – לאחר השחיטה יש לקרב את הדם אל המזבח, כדי שאפשר יהיה לזורקו.
הרמב"ן בפירושו על אתר חלק על רש"י:
"'והקריבו' זו קבלת הדם, שאין לשון 'והקריבו' קריבת הדם למזבח שהיא ההולכה, אבל הוא לשון קרבן, שיעשו מן הדם קרבן".
הרמב"ן עומד על כך שרש"י פירש את המילה "והקריבו" מלשון התקרבות אל המזבח, אך חולק עליו ומסביר ש"והקריבו" פירושו עשיית הדם לקורבן.
כמובן, פירושו של הרמב"ן מעניק משמעות מיוחדת לקבלת הדם. לדעתו הקבלה איננה פעולה טכנית בלבד, שמטרתה לאסוף את הדם ולהביאו אל המזבח, אלא עבודה מהותית מעבודות הקורבן. יש לבאר שעל פי דרכו של הרמב"ן הקבלה היא המקדשת את הדם ומעניקה לו את זהותו כדם קודשים.
אין ספק שההלכות הנזכרות בסוגייתנו תומכות בעמדת הרמב"ן. הדרישה לקבלה ישירה של הדם בכלי שרת, ללא תחנות ביניים, נוגעת לקידוש הדם. דם הבהמה איננו קדוש, ואם יישפך על הרצפה – לא יהיה מה שיקדש אותו. רק קבלה ישירה של הדם בכלי תביא לקידושו ותאפשר את המשך דרכו של הקורבן.
העובדה שהקבלה היא המקדשת מחייבת גם לקלוט את כל הדם בכלי (לדעת התוספות להלן לד ע"ב דרישה זו אינה אלא לכתחילה, ובדיעבד הקורבן כשר אף אם לא קיבלו את כל הדם). דם הבהמה, שהוא העולה לכפרה על גבי המזבח, מוכרח להיות מכוון ומיועד אל הכלי, כדי שיתקדש ויוכל לעשות את מצוותו.
כללו של דבר: הקבלה היא המכניסה את הבהמה לעולם המזבח והקורבנות. אומנם הבהמה הוקדשה ואף נשחטה בעזרה, אך פעולות אלו עשויות להיעשות אפילו על ידי הבעלים, אף שאיננו כוהן. הקבלה, הכשרה אך ורק בכוהן, היא השלב הראשון בתהליך הקורבני.המשנה בדף כה ע"א קובעת שקורבן שדמו נשפך על הרצפה במקום להתקבל בכלי שרת פסול. הגמרא מבארת שיש צורך במהלך ישיר של הדם מן הפר אל כלי השרת.
המקור לעצם החובה לקבל את הדם בכלי נזכר לעיל יג ע"א:
"'והקריבו' – זו קבלת הדם... שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת".
הגמרא מביאה פסוק מראשיתה של פרשת "ויקרא":
"וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".
שתי פעולות נזכרות בפסוק זה בפירוש – השחיטה והזריקה. בפסוק נזכר גם פועל שלישי – "והקריבו", והגמרא מפרשת שהוא מתייחס לקבלת הדם. רש"י על אתר מעיר שבפועל הזה כלולות, למעשה, שתי פעולות:
"והקריבו – זו קבלה, שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו ששתיהן בבני אהרן".
כלומר הפסוק שלפנינו מזכיר הן את החובה לקבל את הדם בכלי שרת הן את החובה להוליכו אל המזבח. רש"י מעיר שהפועל "והקריבו" מתייחס, על פי פשוטו, להולכת הדם. מסתבר שרש"י פירש פועל זה מלשון קרבה והתקרבות; לאמור – לאחר השחיטה יש לקרב את הדם אל המזבח, כדי שאפשר יהיה לזורקו.
הרמב"ן בפירושו על אתר חלק על רש"י:
"'והקריבו' זו קבלת הדם, שאין לשון 'והקריבו' קריבת הדם למזבח שהיא ההולכה, אבל הוא לשון קרבן, שיעשו מן הדם קרבן".
הרמב"ן עומד על כך שרש"י פירש את המילה "והקריבו" מלשון התקרבות אל המזבח, אך חולק עליו ומסביר ש"והקריבו" פירושו עשיית הדם לקורבן.
כמובן, פירושו של הרמב"ן מעניק משמעות מיוחדת לקבלת הדם. לדעתו הקבלה איננה פעולה טכנית בלבד, שמטרתה לאסוף את הדם ולהביאו אל המזבח, אלא עבודה מהותית מעבודות הקורבן. יש לבאר שעל פי דרכו של הרמב"ן הקבלה היא המקדשת את הדם ומעניקה לו את זהותו כדם קודשים.
אין ספק שההלכות הנזכרות בסוגייתנו תומכות בעמדת הרמב"ן. הדרישה לקבלה ישירה של הדם בכלי שרת, ללא תחנות ביניים, נוגעת לקידוש הדם. דם הבהמה איננו קדוש, ואם יישפך על הרצפה – לא יהיה מה שיקדש אותו. רק קבלה ישירה של הדם בכלי תביא לקידושו ותאפשר את המשך דרכו של הקורבן.
העובדה שהקבלה היא המקדשת מחייבת גם לקלוט את כל הדם בכלי (לדעת התוספות להלן לד ע"ב דרישה זו אינה אלא לכתחילה, ובדיעבד הקורבן כשר אף אם לא קיבלו את כל הדם). דם הבהמה, שהוא העולה לכפרה על גבי המזבח, מוכרח להיות מכוון ומיועד אל הכלי, כדי שיתקדש ויוכל לעשות את מצוותו.
כללו של דבר: הקבלה היא המכניסה את הבהמה לעולם המזבח והקורבנות. אומנם הבהמה הוקדשה ואף נשחטה בעזרה, אך פעולות אלו עשויות להיעשות אפילו על ידי הבעלים, אף שאיננו כוהן. הקבלה, הכשרה אך ורק בכוהן, היא השלב הראשון בתהליך הקורבני.
|