קבלה וזריקה בימין / זבחים כד

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

נחלקו התנאים במשנה (טו ע"ב) אם קבלת הדם בימין מעכבת. לדעת תנא קמא אם קיבל ביד שמאל פסול, ואילו לדעת רבי שמעון אם קיבל בשמאל כשר. אומנם לשתי הדעות צריכה הזריקה להיעשות ביד ימין.

דעה שלישית המובאת בסוגייתנו (כד ע"ב) היא דעת רבי אלעזר ברבי שמעון. לשיטתו, דווקא הקבלה צריכה להיעשות ביד ימין, ואילו הזריקה כשרה גם בשמאל.

הגמרא מבארת כי התנאים נחלקו בפירוש הפסוק (ויקרא ד, לד):

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ".

כל התנאים מסכימים כי המילה "אצבע" מורה שיש לעשות את העבודה ביד ימין. לדעת תנא קמא נדרשת המילה "אצבע" הן על הלקיחה המוזכרת בראש הפסוק, שהיא הקבלה, הן על הנתינה שבהמשך הפסוק, שהיא הזריקה. לדעת רבי שמעון נדרשת המילה "אצבע" רק לגבי הנתינה, ולדעת בנו, רבי אלעזר ברבי שמעון, היא נדרשת רק לגבי הלקיחה.

ייתכן כי שאלה זו, האם לדרוש את המילה אצבע לפניה ולאחריה, או שמא רק לאחד מהכיוונים הללו, אינה רק שאלה פרשנית כללית אלא תלויה גם בהבנת היחס שבין הלקיחה והנתינה, כלומר הקבלה והזריקה.

אפשרות אחת היא שהקבלה היא הצעד הראשון בדרך לזריקה, ואפשר לראות אותן כמעין תהליך אחד מתמשך, הכולל את הקבלה, ההולכה והזריקה. אם כך, המילה "אצבע" תידרש הן לפניה הן לאחריה, שכן מדובר בהליך אחד כולל שהמילה "אצבע" מופיעה באמצעו. זוהי דעת תנא קמא.

אפשרות שנייה היא שהקבלה היא עבודה חשובה בפני עצמה, אשר בה מתקדש הדם בכלי שרת. זוהי עבודה העומדת בפני עצמה ואינה כפופה לעבודת הזריקה. אומנם מאחר שעבודה זו עיקרה בכלי ועל ידי הכלי, אין לדרוש את המילה "אצבע" כמתייחסת אליה, ואף אין טעם לחייב את השימוש ביד ימין. זוהי דעת רבי שמעון. ואכן מצינו כי הדין במנחה לדעתו הוא "בא לעובדה ביד עובדה בימין, בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל" (להלן כה ע"א).

שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון היא השיטה הקשה ביותר מצד סברתה – מה הטעם שהקבלה תצריך ימין והזריקה לא?

ייתכן שנוכל לענות על כך אם נבחן את המקרה שרבי אלעזר ברבי שמעון רואה כיוצא דופן – פר המילואים. לגבי קורבן זה מודה רבי אלעזר ברבי שמעון שהזריקה נעשתה בימין, ואילו הקבלה הייתה כשרה אף בשמאל.

ייתכן כי בפר המילואים הייתה הזריקה חשובה יותר מהקבלה, כיוון שבניגוד לקורבנות רגילים, שעיקר עניינם העלאת קורבנו של האדם לה', קורבנות המילואים נועדו להכשיר את המשכן לעבודה. על כן בקורבנות רגילים עבודת הקבלה חשובה יותר מהזריקה, שכן בקבלה מקבל הקודש את הקורבן מן האדם, ואילו הזריקה היא פעולה המתבצעת בתוך הקודש כדי לכפר, אך אינה עיקר קבלת הקורבן. בקורבנות המילואים, לעומת זאת, לא היה עיקר העניין לקבל את הדם כי אם להשתמש במזבח, ועל כן היה עיקר החשיבות בזריקה, והיא שהצריכה ימין.