פסול ערל בעבודת המקדש / זבחים כב

הרב ברוך וינטרוב

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנה לעיל טו ע"ב נאמר כי ערל שעבד פסל את הקורבן. בסוגייתנו מובא המקור לדין זה: "אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו – 'כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי'" (ועיין לעיל יח ע"ב שזוהי הלכה למשה מסיני).

הראשונים נחלקו בשאלה באיזה ערל מדובר. רש"י על המשנה (ד"ה ערל) מבאר כי מדובר בכוהן שאינו יכול למול מחמת אונס – אחיו מתו מחמת מילה, ומשום סכנת הנפשות פטרו אותו חכמים מלמול.

התוספות (כב ע"ב ד"ה ערל) רומזים לשיטת רבנו תם, המובאת ביתר הרחבה בתוספות בחגיגה (ד ע"ב ד"ה דמרבה) ובראשוני ספרד ביבמות (ע ע"א). לשיטת רבנו תם הערל המדובר כאן הוא ערל המחויב למול, ובכל זאת לא מל. לדעתו, במקום שהערל אנוס מלמול, אין עבודתו פסולה.

ביסוד מחלוקתם עומדת השאלה כיצד לראות את פסול הערל. לדעת רש"י מדובר במאיסות גופנית, כעין מאיסותו של בעל מום. העובדה שהערל אנוס שלא למול אינה מבטלת את מאיסותו, ועל כן עבודתו פסולה.

לדעת רבנו תם, לעומת זאת, נראה כי המאיסות אינה גופנית אלא רוחנית – חוסר הסכמתו של האדם למול הוא חוסר הסכמה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו וסירוב לקחת חלק במהלך הרוחני של עם ישראל.

נראה כי רבנו תם יוכל להסתמך על הפסוק ביחזקאל שמביאה הגמרא כמקור לפסול הערל. בפסוק זה, שהובא לעיל, משווה יחזקאל בין בני נכר, ערלי לב וערלי בשר. על פי ביאור הגמרא, בן הנכר הוא ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמיים; ערל לב, אף אם לא נתנכר במעשיו, מכל מקום אין ליבו לשמיים; וערל הבשר – ליבו לשמיים, אך הוא לא מל את עצמו (עיין בתוד"ה משום, שהסבירו כיצד יבאר רבנו תם את דברי הגמרא שהערל ליבו לשמיים, שהלא לשיטתו הערל אינו מל במזיד).

אם כנים דברינו, ייתכן שנוכל לבאר את אופן הבאת ההלכה ברמב"ם (ביאת מקדש ו, ח):

"הערל הרי הוא כבן נכר, שנאמר 'כל בן נכר ערל לב וערל בשר'. לפיכך ערל שעבד חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד, אבל אינו חייב מיתה".

האחרונים התקשו בדבריו – מדוע תלה הרמב"ם את פסול הערל בפסולו של בן הנכר? סוף סוף שניהם נלמדים מאותו פסוק!

ויש לבאר על פי מה שכתבנו לעיל. הפסוק מיחזקאל (וההלכה למשה מסיני) לא חידשו את פסול ערל, אלא הגדירו אותו כחלק מפסול זר, כיוון שהוא מסרב להיכנס בבריתו של אברהם אבינו. על כן פסולו הוא למעשה סניף לפסולו של בן הנכר ממש – שניהם מחוץ לברית של עַם ישראל עִם הקדוש ברוך הוא.

(יש להעיר כי הרמב"ם אינו מפרש אם מדובר בערל אנוס או מזיד, אך מסתימת דבריו נראה שאין הוא מדבר דווקא בערל מזיד. ייתכן שלדעתו אף מי שנאנס ולא מל, סוף סוף לא נכנס בבריתו של אברהם אבינו.)