פסול לינה במי הכיור / זבחים כא

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בגמרא בסוגייתנו מובאת מחלוקת אמוראים ביחס לזמן פסילת מי הכיור בלינה:

"אמר רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלין למתירין – כמתירין, לאברים – כאברים. 
רב חסדא אמר: אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר כאברין".

דעת רב חסדא פשוטה ומובנת – קדושת מי הכיור היא ככל הקדושות שבמקדש, אשר דינן להיפסל בלינה בעלות השחר, וכפי שכתב רש"י (ד"ה אף): "כל לינות אין פוסלות בשום קדושה אלא בעמוד השחר".

אומנם בדעת רבי חייא בר יוסף קיימים שני קשיים. ראשית – קשה להבין מדוע הוא מחלק בין קדושת מי הכיור ובין שאר הקדושות, אשר נפסלות בעלות השחר. שנית – לא ברור כיצד הוא מחלק בתוך מי הכיור עצמם וקובע שלעניין עבודות המתיר (עבודות הדם וקמיצה) הם נפסלים כבר בשקיעה, ואילו לעבודת האיברים הם נפסלים רק בעמוד השחר.

כדי ליישב קושיות אלו נאלץ הגרי"ז לומר שפסול הלינה במי הכיור הוא רק מדרבנן, וממילא אפשר ליצור בו חלוקות כאלו (כך הובא בשמו בחידושי הגרי"מ כאן). אומנם בדברי התוספות (כא ע"ב ד"ה הגה"ה) נאמר בפירוש שמדובר בפסול מדאורייתא, וממילא שבות וניעורות הקושיות הנ"ל.

אפשר להסביר את שיטתו של רבי חייא בר יוסף בשתי דרכים עקרוניות. אפשרות אחת היא שקדושת מי הכיור מושפעת מקדושת העבודה שהם מיועדים לה, ובלשונו של רש"י – "שלפי עבודתו הוא חשובו", וממילא קדושתם של מים המיועדים להכשיר את עבודת הדם היא כקדושת הדם, הנפסל בשקיעת החמה, ולכן גם הם נפסלים בשקיעת החמה.

אומנם יש להעיר שדברי רש"י מסתברים רק לשיטתו בהבנת פסול דם בשקיעת החמה. לשיטתו פסול זה הוא פסול לינה, וממילא מסתבר שאם מי הכיור מקבלים את קדושת הדם – ייפסלו גם הם בלינה בשקיעת החמה. אומנם לדעת ראשונים אחרים מדובר בדין מיוחד הנוגע לזריקת הדם, אשר איננו קשור לדין לינה (נרחיב על כך בדברינו לדף נו), ואם כן, קשה להבין כיצד יגרום דין זה לכך שמי הכיור ייפסלו בלינה.

ייתכן שקושיות אלו הן שגרמו לחזון איש (זבחים ג, ה) לפרש את סברתו של רבי חייא ר יוסף באופן אחר:

"מפני שאין למי הכיור הקטרה אלא שפיכתן למצותן זהו הקטרתן, וכשאנו באין לקבוע להן זמן שיפסלו בעבור זמנן צריכין אנו לקבוע זמנן לפי השתמשותן לקידוש. והלכך למתירין, שאין מצות קידוש נוהג בהן אלא ביום עד שקיעת החמה, אבל אחרי כן כבר לא יתכן קידוש לעבודתן, שעבודתן אחר שקיעת החמה פסולה, והלכך המים הוכנו להם עד שקיעת החמה... וזהו שעת הקטרתן".

החזון איש מסביר שקדושתם של מי הכיור אינה נובעת מהעבודה שהם מיועדים לה אלא מעצם פעולת הקידוש, הנחשבת כהקטרה של המים. אלא שלמעשה אפשר לבצע את קידוש הידיים והרגליים של עבודות הדם רק עד שקיעת החמה, ולכן מים שנשארו אחר שעה זו נפסלים בלינה.