|
קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה / זבחים יאהרב אביהוד שורץ
המשנה בדף יא ע"ב עוסקת בשני עניינים, ונדון בהם בע"ה בשני העיונים הקרובים. דברינו היום יוקדשו להקרבת קורבן הפסח בבוקר י"ד בניסן, ומחר נעסוק בחידושו של בן עזאי בנוגע לקורבן עולה.
במשנה בראשית הפרק נאמר שקורבן פסח שהוקרב בזמנו שלא לשמו פסול, אך בשאר ימות השנה קורבן הפסח נידון כשלמים, ועל כן אם מקריבים אותו שלא לשם פסח, הוא כשר.
והנה במשנתנו מצאנו מחלוקת תנאים מעניינת:
"הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו – רבי יהושע מכשיר, כאילו נשחט בשלשה עשר; בן בתירא פוסל, כאילו נשחט בין הערבים".
זמנו של הפסח הוא י"ד בניסן בין הערביים, כלומר מחצות היום ועד השקיעה. מחלוקת התנאים נוגעת ליום י"ד בניסן קודם חצות היום: לדעת רבי יהושע, סוף סוף אין זה זמן הקרבת הקורבן, ועל כן דינו כפסח שלא לשמו ולא בזמנו; ואילו לדעת בן בתירא, מכיוון שזהו יום הקרבת הקורבן, המקריבו שלא לשמו פסלו.
בגמרא נחלקו אמוראים בביאור דעת בן בתירא: רבי אושעיא סבור שבן בתירא דן את יום י"ד כולו כזמן הקרבת הפסח, ועל כן מכשיר פסח הקרב בי"ד לשמו. רבי יוחנן מחדש שבי"ד קודם חצות מעמדו של הפסח מורכב: מחד גיסא אין זה זמן הפסח, ועל כן אין להכשירו אם הקריבוהו לשמו, ומאידך גיסא אין זה יום חול גמור, ועל כן גם אם הקריבוהו שלא לשמו הוא פסול.
דומה שרבי אושעיא מתקשה לקבל את קיומו של יום מפוצל. היממה היהודית היא פרק הזמן שבין ערב לערב, ואין אפשרות לפצל את מעמדה בעיצומו של יום. רבי יהושע, לעומתו, מקבל את פיצולו של היום וסבור שיום י"ד מתחיל למעשה בחצות היום. עמדת הביניים של רבי יוחנן מכירה בכך שיום י"ד בניסן הוא יום בעל אופי כפול: הוא מתחיל אור לארבעה עשר ומוביל לכך שפסח שיקרב במועד זה שלא לשמו ייפסל, אך מתחיל שוב בחצות היום ומכשיר פסח הקרב לשמו החל ממועד זה. לדעת רבי יוחנן סדרי הזמנים בי"ד בניסן ייחודיים וחורגים ממסגרות הזמן שבכל ימות השנה.
סוגיות אחדות בש"ס (ברכות ט ע"א, פסחים קכ ע"ב, זבחים נז ע"ב ועוד) מצטטות מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה בדבר סוף זמן אכילת הפסח: לדעת רבי עקיבא אפשר לאכול מן הפסח עד הבוקר, ואילו לדעת ראב"ע אפשר לאכול את הפסח אך ורק עד חצות. עמדתו של ראב"ע משתלבת בחידוש העולה מסוגייתנו: תחומי הזמן של יום י"ד בניסן אינם כפופים לתחומי הזמן הקבועים בעולם – המועד מתחיל בצוהרי היום ולא מבעוד יום, ואף מסתיים בחצות לילה ולא בסיום היממה הקלאסי. היטיב לנסח את הדברים הרב יואל בן נון במאמרו "גאולה לפי חוקי הטבע לשיטת רבי עקיבא":
"בלילה הזה, ההופך בחצות הלילה ליום הזה, עם בוקר של גאולה, שוברת סדרי טבע וחוק, כבלי חברה ומשטר, לחרות עולם. יציאת מצרים בלילה התחילה, וביום התחילה, כי הבוקר היה להם בחצי הלילה ואורו אור השכינה הוא. סדרי הזמן מתהפכים ויוצאים מטבעם, כי אין בטבע שום זמן אשר מתחיל בחצות היום. 'לילה' שחציו אור וחציו חושך ו'יום' שחציו חושך מואר באור ה' וחציו אור רגיל הם הביטוי התורני־רעיוני וההלכתי־מעשי לנס יציאת מצרים, אשר ניתץ לראשונה את כבלי העבדות לאדם ולעם, לתרבות ולמשטר, ופתח את הדרך להר סיני ולמתן תורה, לחירות הנצחית שבעבודת ה'...
|